| .jpg) | | לפני מספר שנים בעת שטיילה בנורמנדי, בין שיחי הורטנזיה וצמחי אגאפנתוס פורחים, הרגישה לפתע המחברת והמאיירת בלהה פישר, שהיא רוצה להעביר את אהבתה הגדולה והתפעלותה מפרחי הבר של ארץ ישראל לדור הבא – הדור של הנכדים, שבאותה העת עדיין לא נולדו. ספר זה נכתב ואויר לילדים ובני נוער אך הוא יעניין גם מבוגרים. סיפור המסגרת מספר על המסע של זוג פרחים (אגי והורטי) שבאו מנורמנדי שבצרפת כדי להכיר את פרחי הבר של ישראל. הוא כתוב כיומן, לפי חודשי השנה, ומכיל ציורים מרהיבים ולצידם הערות בכתב יד המלמדות על הפרח ומאפייניו. כל פרק מתרחש במקום אחר בארץ וכך מתוארים גם הנופים שבסביבתו. כל פרק מספר על נושא בוטני אחר כמו - בית גידול, גיאופיט, סימטריה בפרחים, בחירה בין אסטרטגיות רבייה ועוד. הספר הזה יזכה את הקורא, בכל גיל, בלימוד מרתק על הקסם של פרחי הבר הישראליים.
המחברת והמאיירת בלהה פישר היא פרופסור לכימיה העוסקת בפיתוח תרופות ושיטות דיאגנוסטיות והיא משמשת דיקן הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת בר-אילן.
|
| | | | |
|  | | .jpeg) | | הווה הוא פנקס שנכתב בשנים האחרונות מול עצים, פרחים, חרקים, ציפורים, עננים וכוכבים בעמק יזרעאל, בגליל המערבי, בגנים בתל אביב ובירושלים ומול הים בנתניה.
רוב הספר כתוב בסוּגה היפנית הייבּון, המורכבת מקטעי פרוזה, משירי הייקו ומהמרווחים שביניהם.
כתבתי את הספר הזה לא על מנת לפרסם ספר, אלא על מנת למצוא יותר ויותר זמן לשבת בשקט מול העולם, בלא מילים ובלא מחשבה, על חבל הארץ הזה שהוא הבית, מחוץ לקופסאות העיר. כתיבת המילים היתה תירוץ לשבת שעות במקומות בהם לא היה איש.
בניגוד לכתיבה של פרוזה בדיונית, שהיא תמיד נשף מסכות של אדם אחד (כל דמות היא מסכה. גם הקול המספר הוא מסכה), זה ספר פשוט. המסכה היחידה היא מסכת הפָּנים. איני יודע אם אוכל לחזור למסכות הישנות. אין מה להמציא כשיושבים מתחת עץ, מול קוץ סגול. כרגע אני שָם.
הספר כולל שבעה ציורי נוף של חברי מאיר אפלפלד. השיחה עם מאיר נמשכת למעלה מעשרים שנה.
עורכת הספר: ליאת קפלן
כך כותב דרור בורשטיין על ספרו ומוסיף:
רק ב"אבן חושן" אפשר להדפיס ספר באות מרובעת כבדה כ"ארץ הצבי". תודה לעוזי אגסי ולעמית בן יהודה מ"גופנה".
|
| | | | |
|
.jpeg)
.jpg?BannerID=21 "ספרים במבצע")
