|  | | ב'סוסי פרא', ספרה השני של נילי ארד, יש משהו משולח רסן, ואפילו פראי, כמו שמעיד השיר שהעניק לו את שמו: "סוּסֵי פֶּרֶא דּוֹהֲרִים בְּמֹחִי / שׁוֹעֲטִים אֶל מוֹתִי / כּוֹתְשִׁים עַד דַּק כָּרֵי עֵשֶׂב מְשַׁכֵּר / בְּמִדְרוֹנוֹת הָרֵי הַנֶּצַח / הַקְּפוּאִים". הספר שב ומדובב את סוסי הפרא הללו, ועימם את סערות רוחה של המשוררת. לפעמים אלו סערות חושניות מאוד, של גוף אוהב ומשתוקק, ולפעמים מדובר בסערות כואבות ואלימות יותר, סערותיו של הזמן החולף, זה שמרקיד את חיינו אך גם מכלה אותם, נוטל מאיתנו את אהובינו ומאיים לסחוף אחריו את העולם כולו.
אלא שלצד הסחף המאיים הזה יש בשיריה של נילי ארד סגולה נוספת, הפוכה לכאורה: יש בהם שקט מיוחד, שלווה פנימית יוצאת דופן. אפשר אפילו לומר ששירתה של נילי ארד נעה ללא הרף בין שני קטבים – קוטב הסערה וקוטב עין הסערה. והשקט הזה הוא שמאפשר למשוררת, גם ברגעי ייאוש, להאזין ברוב קשב לסוסי הפרא הדוהרים במוחה, ולהעניק להם ביטוי בהיר ומדויק - להפוך את השעטה למוזיקה צלולה, לשירה רבת יופי, שלצד פראות יש בה גם עדינות רבה: מלטפת, מרחפת, מתערסלת.
אלי הירש
נילי ארד שימשה בתפקידים בכירים במשרד המשפטים, וכיהנה כנשיאת בין הדין הארצי לעבודה. ספרה הקודם, 'על גב הנמר', ראה אור גם הוא בהוצאת אבן חושן.
|
| | | | |
|  | |  | | אֲנִי מְחַכָּה /בְּקַרְקָעִית הַבְּאֵר
שֶׁתַּעֲנֶה לְפִתְחִי / שֶׁתֹּאמַר:
שָׁמַעְתִּי מְהַדְהֵד פֹּה עִנְבָּל
וּבָאתִי לֶאֱסֹף צְלִילָיו
אוֹ שֶׁלֹּא תַּעֲנֶה / וְיַעַבְרוּ עָלַי הַמַּיִם
בְּעוּתִים מִתְּהוֹם
יפעת גלבר, ילידת 1976, היא מטפלת במוזיקה, מוזיקאית ויוצרת, נשואה ואֵם.
שיריה שואבים השראה מעולם המוזיקה, הטיפול ובית המדרש.
אוקיינוס צלילי הוא ספר שיריה הראשון, והוא מלוּוה בלחנים ובעיבודים לפסנתר מפי עטה.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | 'ארץ שמוּעט בה הגשם' כשמה בפי האינדיאנים, וכפי שבחרה מרי האנטר אוסטין (1934-1868) לקרוא לספרה, היא אכן ארץ מלאת חיים – כפי שמעיד כל עמוד בספר הזה. השילוב בין חשיבה מדעית, התבוננות מעמיקה בסביבה ולשון פואטית הפך את ספרה הראשון של אוסטין לקלאסיקה במסורת ספרותית אמריקאית עשירה ומגוונת, שראשיתה באמרסון ות'ורו ומובילה אל רייצ'ל קארסון וביל מקיבֶּן. השילוב המיוחד הזה הקנה לאוסטין מקום של כבוד הן אצל הכותבים העוסקים בשאלות אקולוגיות וסביבתיות, והן אצל אוהבי הטבע הרומנטיים והאידיאליסטים. לשון הספר פואטית אבל הספר אינו מתאר ארץ רומנטית, אבסרקטית או אידיאלית: אוסטין צמוד היא כותבת על הטופוגרפיה, בעלי החיים, הצומח, תנאי מזג האוויר, על בני האדם החיים במקום. |
| | | | |
|
|  | | בִּי לֹא דָּבַק מְאוּם
מִכָּל מַה שֶּׁרָאִית פֹּה.
ספר שיריה של יעל עקביה בן־צבי הוא "ספר זרוּת". זרות שאינה חדלה להתקיים במרחבים מתחלפים, מקומיים ולא־מקומיים, חיצוניים ופנימיים. זוהי שירה שבה בוסטון, ליסבון, גוארדה, סילביה פלאת', נַדיֶז'דָה מנדלשטאם או המוזיקה בכללותה הן דווקא האפשרות היחידה למצוא "אחאוּת" רגעית, חולפת, מתעתעת־לפרקים, בתוך עולם פנימי־משפחתי שנפרם מראשיתו.
אל הראשית הזאת מנסה בן־צבי לשוב בכל דרך, בידיעה מפוכחת וקשה של שוקת שבורה. ובכל זאת, נדמה שכל אוצרות היופי שהיא מוצאת ומרימה ומדברת דרכם, מגויסים לדובב בכנות מרשימה את כאב הזרות. זוהי שירה שבה ליופי תפקיד מרכזי כנוף, כשפה, ויותר מכל – כמוזיקה. עוצמתה הלשונית־המוזיקלית של בן־צבי היא מוליך עמוק ומשמעותי לחוויית־יסוד אנטי־מילולית של הזהות, אבל המדיומים שהיא מנכיחה עצמה דרכם בהכרחיות ובמורכבות יוצאי־דופן יודעים לספר עליה לא מעט.
עינת יקיר
יעל עקביה בן־צבי היא ד"ר לספרות עברית מטעם אוניברסיטת תל אביב. מאמרים פרי עטה פורסמו בבמות שונות. לימדה במכללת אורנים, והיתה מיוזמי כתב העת של המכללה 'קו נטוי' ומעורכיו.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | לאה אילון פרצה לשירה הישראלית בשנות השמונים של המאה שעברה ככוח טבע סוחף וייחודי. מאז היא נותרה בה ישות לעצמה, נעה במסלול מיוחד לה, הודפת כל השוואה. שירתה היא רצף של קטעי מציאות מדומה, שאינה אלא ביטוי נסער של משאלות לב ססגוניות הנובעות ממציאות נפשית של חסך ומצוקה.
כך כותב דן מירון (לחצו על הספר להמשך) |
| | | | |
| | | .jpg) | | בין תשוקה להגות, כמסע מחוץ לזמן ולחלל, ״הינומה של מלאך״ הוא ספר עלייה לרגל שיעדו נבכי הרוח והלב. אנה-מארי רביצקי קורעת את מסך האשליות בשיריה הנועזים והזועקים. מעבר לצללים ולצלילים מתגלה בעיניה ובעיני הקורא נוף פנימי המתואר על ידי המשוררת בשפת ההתגלות והדחיפות הקיומית, שפה ייחודית בה כל מילה היא בד בבד חץ ומטרה, עץ הדעת ופרי הדעת, טירוף ופכחון לב. בעולמה הפיוטי של אנה-מארי רביצקי הדם הוא אכן הנפש, חיוני, פראי וסגולי
עמנואל מוזס
"הינומה של מלאך" (Le Voile de l'Ange) מאגד 35 פואמות חדשות של המשוררת אנה-מארי רביצקי, הספר יצא לאור בהוצאת הספרים הצרפתית Éditions Al Manar, בתרגומו של עמנואל מוזס. הספר זכה בפרס היוקרתי לספר השירה המתורגם בטוב ביותר בצרפת לשנת 2016 Prix Alain Bosquet מטעם בבית ההוצאה לאור Éditions Gallimard.
ספרה הראשון של אנה-מארי רביצקי, "קוקורו", פורסם בעברית (2014) בהוצאת a` point books, ויצא לאור בצרפתית (2016) על ידי הוצאת ספרי השירה היוקרתית Obsidiane. אנה-מארי רביצקי היא פילוסופית, משוררת ואמנית, היא חיה ועובדת בפריז ובחבל פריגור שבדרום צרפת. ספריה ראו אור בעברית, צרפתית וגרמנית, ומתורגמים לשפות נוספות.
--
|
| | | | |
|
|  | |
18.84
בַּלֵּילוֹת הַשֶּׁבֶר מַשְׁחִיר. הַלֵּב יָשֵׁן וְהַגּוּף עֵר. גַּם הַמוֹחַ עֵר. חֲרָקִים בַּסְּדָקִים. כּוֹכָבִים כָּבִים. עָבִים מִתְאַהֲבִים. רוּחוֹת מַעֲרָב אוֹמְרוֹת קוּם. עֲשֵׂה, אוֹמְרִים הָעֵצִים. טַפֵּס, בְּרַח, אוֹמְרִים הַשָּׂדוֹת. אֵלֵינוּ, אוֹמֶרֶת הָאֲדָמָה. לִשְׁכַּב אִתִּי, אוֹמֶרֶת הָאִשָּׁה. אַבָּא אַבָּא אַבָּא אַבָּא, שׁוֹחֲקוֹת הַיְּלָדוֹת, וְרֻדּוֹת כְּשׁוֹשַׁנִּים
עורך הספר: עודד מנדה לוי
|
| | | | |
| | |  | | "זה רק נראה שזה מגליד", או שלא. השירים שבכאן נכתבו החל ממלחמת יום הכיפורים אך הכותב מתכתב גם עם משפחתו מאז ראשוני היישוב העברי, מייסדי תל-אביב ומחדשי התרבות העברית באות ובתמונה (שמות יימסרו לפי דרישה), דרך הצבא הבריטי, צה"ל ושירות החוץ. בקובץ השירים התמודדות עם נדודים בין תרבויות, רדיפה אחרי עוולות שהיו או שרצו להיות אך לא קרו. אוזן כרויה ועברית ססגונית אך ממושמעת עם רמיזות לאנגלית עשירה לא פחות. ילדות נגבית עם געגועים לחיפה ולים שנפתח ונמתח ועם כמיהה עזה למערב.
ברוך בינה (בּוּבִּי) הוא איש שרות החוץ הישראלי, בוגר האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, קורס הצוערים של משרד החוץ והמכללה לביטחון לאומי. מכהן כעת כשגריר ישראל בקופנהגן, דנמרק. שרת בארה"ב (ניו יורק, שיקגו, וושינגטון) ובתפקידי מטה רבים, כולל סגן המנהל הכללי המופקד על צפון אמריקה. זהו ספר ביכוריו אך בעבר פרסם משיריו בכתבי עת וכן כתב עשרות מאמרי דעה בעיתונות אמריקנית וְדֶנית. שוקד על קובץ סיפורי מקור ועל תרגום שירים ממלחמת העולם הראשונה.
|
| | | | |
| | |  | | כך כותבת איה סימון בן-צדף, הבת של יוחנן סימון: "לאחר 17 שנה של חברות בקיבוץ גן-שמואל וכשהוא מתקרב לגיל 50 עזב אבא, הצייר יוחנן סימון, את הקיבוץ, את אמי, שרה, ואותנו הילדות, ניצה ואיה, ויצא למסעות בעולם. ממסעות אלה שלח לי ולאחותי ניצה מכתבים מצוירים. אני אספתי אותם. באחד המכתבים מורה אבא לניצה לא לזרוק את המכתב אלא לתת אותו לאיה מכיוון שהיא אוספת את המכתבים. מאז ומתמיד האמנתי שאלה היו הדברים היפים ביותר שצייר.
ב-1968 נסעתי לניו יורק להיות שם שליחה ציונית. פרקתי את חדרי בקיבוץ וארזתי מזוודה. במזוודה שמתי מעטפה חומה גדולה עם כמאה מכתבים מצוירים שאבי שלח לי. הייתי צעירה ותמימה ולא ידעתי שמזוודות הולכות לאיבוד. המזוודה לא רק הלכה לאיבוד – מעולם לא חזרה לידי. ישבתי ובכיתי. אבא עדיין היה בחיים והתחיל לשלוח לי מכתבים מצוירים לניו יורק שסיפרו על הווי החיים בארץ, וגם מנסיעות קצרות שערך למקומות שונים בעולם. נוצר לי אוסף קטן חדש אותו מסגרתי ותליתי בביתי."
איה קיוותה שיום אחד תימצא המזוודה ההיא ויימצא אוסף המכתבים שאספה בשנות ילדותי שמכיל כ-100 מכתבים מצוירים. ואכן היא נמצאה. ועל כך בסוף הספר.
|
| | | | |
|
|  | | 'יומן מטע', בעריכת דוד וינפלד, ראה אור לראשונה בשנת 1986 (כתר) והיה ספרה הראשון של אגי משעול שסימן תפנית פואטית וזיכה אותה בתשומת לב נרחבת. זהו יומן מסע נפשי, תרבותי, חברתי ופוליטי, תוך עיסוק אינטנסיבי בטריטוריה הישראלית על מרחביה הפיזיים, הסימבוליים והמדומיינים. השירים נכתבו מלב ליבו של המרחב החקלאי ומעוגנים עמוק בחי והצומח של ישראל. מגדירים חקלאיים וספרות מקצועית משמשים לא פעם כמטאפורה לכינון זהות ולתיאור המתח בין ילידה למהגרת.
הדפסתו מחדש של הספר מעמתת בראי השירה שינויים רדיקליים בחברה הישראלית שבה נדחקה החקלאות לשוליים ואיבדה את מעמדה ההגמוני בסולם הערכים הישראלי .
(דברים מתוך עבודת המאסטר של חוקרת הספרות והמשוררת מי-טל נדלר)
|
| | | | |
| | |  | | מאשה ברון: יער אפל
צילום
La Foresta Oscura
Text: Erri de Luca
המחברת ליוותה את הסופר האיטלקי הנודע ארי דה לוקה בביקוריו בישראל כאורח יריד הספרים הבינלאומי בירושלים. וכך נוצר הקשר ביניהם.
יש לציין שהציטוטים ארי דה לוקה שנבחרו מהספר ״היום שלפני האושר״ כך שהטקסט לא נכתב לצילומים והצילומים לא צולמו כאילוסטרציה לטקסט.
גם הסופר וגם הצלמת עוסקים, בדרכם שלהם, בעולם הילדות, ובאופן שבו ילד מגלה את המסתורין שבעולם.
התמונות צולמו במצלמת "ניקון" ופותחו בידי האמנית במעבדה.
הספר הוא בעברית ובאיטלקית.
(מתנצלים על איכות הצילום הספר נכרך בכריכת בד!) |
| | | | |
| | | .jpg) | | ב'סוסי פרא', ספרה השני של נילי ארד, יש משהו משולח רסן, ואפילו פראי, כמו שמעיד השיר שהעניק לו את שמו: "סוּסֵי פֶּרֶא דּוֹהֲרִים בְּמֹחִי / שׁוֹעֲטִים אֶל מוֹתִי / כּוֹתְשִׁים עַד דַּק כָּרֵי עֵשֶׂב מְשַׁכֵּר / בְּמִדְרוֹנוֹת הָרֵי הַנֶּצַח / הַקְּפוּאִים". הספר שב ומדובב את סוסי הפרא הללו, ועימם את סערות רוחה של המשוררת. לפעמים אלו סערות חושניות מאוד, של גוף אוהב ומשתוקק, ולפעמים מדובר בסערות כואבות ואלימות יותר, סערותיו של הזמן החולף, זה שמרקיד את חיינו אך גם מכלה אותם, נוטל מאיתנו את אהובינו ומאיים לסחוף אחריו את העולם כולו.
אלא שלצד הסחף המאיים הזה יש בשיריה של נילי ארד סגולה נוספת, הפוכה לכאורה: יש בהם שקט מיוחד, שלווה פנימית יוצאת דופן. אפשר אפילו לומר ששירתה של נילי ארד נעה ללא הרף בין שני קטבים – קוטב הסערה וקוטב עין הסערה. והשקט הזה הוא שמאפשר למשוררת, גם ברגעי ייאוש, להאזין ברוב קשב לסוסי הפרא הדוהרים במוחה, ולהעניק להם ביטוי בהיר ומדויק - להפוך את השעטה למוזיקה צלולה, לשירה רבת יופי, שלצד פראות יש בה גם עדינות רבה: מלטפת, מרחפת, מתערסלת.
אלי הירש
נילי ארד שימשה בתפקידים בכירים במשרד המשפטים, וכיהנה כנשיאת בין הדין הארצי לעבודה. ספרה הקודם, 'על גב הנמר', ראה אור גם הוא בהוצאת אבן חושן.
|
| | | | |
|
|  | | ״בַּז רָעֵב חָשׁ קֹר תַּחַת כְּנָפָיו. כַּמָּה זָעִיר הַכֹּל, כַּמָּה צָעִיר קוֹל הַצְּלִילָה!
לִצְלֹל, כֵּן, לִצְלֹל בְּעַיִן צְלוּלָה כְּבָרָק
עַל שֶׁפַע הַיֵּשׁ הַנִּמְלָט.״
טוביה ריבנר, ״זקן בזוי, בז״
לכתוב כמו לצלול אל היש, אל החיים, אל הערותּ, אל השפע. לצלול
בדייקנות, בדבקות במטרה, אל מה שבכל רגע עלול להימלט ולהימוג.
הזמן נמלט וברק המילה ישיגוֹֹ. קול המשוררים הכותבים בערוב היום
צלול וצולל אל תוך טרף הקיום, אוחז בו וחי בו עד השקיעה.
עם השקיעה מצטמצם המרחב הפיזי, ובה בעת נחשף מרחב פנימי
של חירות חדשה. ההתכנסות בהווה מובילה להתבוננות אינטימית
ברגע הנוכח והנמלט.
אסופה זו באה להציג את תמונת הזיקנה כפי שהיא משתקפת בשירה
שנכתבה בשלב זה של החיים. יש בה שירי פיוס ונחמה, שירי תקווה
ועצבות, שירי געגוע ושירי אהבה.
ד”ר מירי ורָון, סופרת ומרצה לספרות, בת כפר ביל”ו.
פרופ’ אמיר כהן-שלוֵ, חוקר תרבות וזיקנה, החוג למדעי ההתנהגות,
מכללת עמק יזרעאל.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | אין אדם שאין לו שעה
כְּבָר בַּבֹּקֶר חַשְׁתִּי שׁוֹפֵעַ כְּמוֹ יָם
כְּאִלּוּ אָכַלְתִּי לִוְיָתָן
הָאֹפֶק הִתְרַחֵק וְנַפְשִׁי גָּאֲתָה
וַאֲפִלּוּ סוּסָה אֲצִילִית הִבִּיעָה אֶת רְצוֹנָהּ
לְשֵׁאתֵנִי עַל גַּבָּהּ. הָיָה שָׁם גַּם שׁוֹר
יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הַיּוֹם
וּלְלֹא מוֹרָא נֶאֱחַזְתִּי בְּקַרְנָיו.
כָּתַבְתִּי מַשֶּׁהוּ נִשְׂגָּב
בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם
לְגוּפִי לֹא הָיִיתִי אָדוֹן
וְאָז הִגִּיעַ הַלַּיְלָה
הָיִיתִי מָה זֶה עָיֵף וְהָלַכְתִּי לִישֹׁן.
פעם אולי אכתוב על זה הוא ספר שיריו השני של דוד אדלר, ד"ר להנדסה רפואית, יליד ירושלים (1945). בכנות כובשת, בשפה פואטית עשירה אך מדודה ומאופקת ולרוב גם בהיפוך אירוני, נפרש בספר עולמו הביוגרפי-משפחתי העשיר, הנע בין געגועיו לילדות רחוקה, ראיה מפוכחת על הזמן האוזל והתבוננות מפתיעה ורגישה פנימה והחוצה.
הספר נערך ע"י דוד וינפלד
|
| | | | |
| | |  | | רשימת משתתפים בשבו 32
עֻזי אגסי - תרגום, זמן, אלוהים ואינסופיוּת פתח דבר, סטָנ' בָּארַנְצַ'אקשיר בתרגום דוד וינפלד, טוביה ריבּנר, אגי משעול, גילי חיימוביץ', מָטוּרָה בתרגום גילי חיימוביץ', שארל בודלר תרגום בטין אמיר, ליאורה בן יצחק, סבינה מסג, רינה סופר, אבנר הולצמן מאמר (על ציור של רמברנדט), אורן עילם, גלעד מאירי, גאווין איוורט בתרגום גלעד מאירי, נדיה עדינה רוז, שחר ברם, גיל ברקת, לוּהאריה, קמה ורדי, אלעזר בניועץ, פיליפ רוזנאו, ראסל אדסון בתרגום יהונתן דיין, תמר לוסטר, יעקב ברזילי, אסי דגני, שושנה אידל, שירה כהן , דרור בורשטיין,
נָוית בראל, טלי וייס, רוני סומק, יר ורישום, עזרא לוי, רפי וייכרט, חוה פנחס־כהן, יקיר בן־משה, ורד בודד ומנדרינה - לקט קטן מן הספרות הלטינו אמריקאית החדשה
ערכה והעירה: לאה פרישברג, חוּליוֹ קוֹרטאסַר בתרגום רמי סערי ובתרגום לאה פרישברג, אוֹסוַלדוֹ טְרֵחוֹ פרוזה בתרגום רמי סערי, חוּאן רוּלפוֹ סיפור בתרגום משה רון, אַנְחֶל אוֹרְטוּנְיוֹ בתרגום רמי סערי, גייֶרמוֹ סַמפֶּריוֹ סיפור בתרגום שוש נבון, פבלו נֶרוּדה בתרגום ערן צלגוב, חוסה אֶמיליו פָּאצֵ'קוֹ בתרגום ערן צלגוב, חורחה לואיס בורחס בתרגום ערן צלגוב, בלנקה וָרֶלָה בתרגום ערן צלגוב, מריו בֶּנֶדֶטי סיפור בתרגום שוש נבון, ירון אביטוֹב, חוליו פּאסוס בָּארֶרָה בתרגום לאה פרישברג ותנחום אבגר, חוּאנה דֶה איבַּרבוּרוּ תרגום לאה פרישברג, אוקטביו פּאס בתרגום לאה פרישברג,
יעל ווייל, מורן אריה, ענת זגורסקי שפרינגמן, בַּכֹּל סֶרלוּאי, פנינה עמית, יחזקאל נפשי,
גיא פרל, נקודא זינגר, גלי־דנה זינגר, אלכסנדר אלטשולר בתרגום גלי־דנה זינגר, ארקדי דְרָגוֹמוֹשְצֶ'נְקוֹ בתרגום גלי־דנה זינגר, רֶנאטה יַבּלוֹנסקה בתרגום יורם ברונובסקי, חיים וָאשאדי,
רונה ברנס.
|
| | | | |
|
|  | | כְּוֶרֶד נִפְתַּח
לִבּוֹ לִפְנֵי הַקְּמִילָה,
לְאַט, הַסּוֹפִית.
"שבע- עשרה", ספרו החדש של טוביה ריבנר אוצר עשרות שירים, כולם שקולים במאזני
שבע- עשרה הברות, ושונים זה מזה בכל מובן אחר, אינם בהכרח שירי הייקו.
ריבנר, עול ימים שהשבוע ימלאו לו 94, מתבונן במתרחש בישראל היום, כמו גם בעצמו, בעברו, בחייו וביקרים לו במבט נבון, מתבונן, ביקורתי, אוהב וחד כתער, בעיניים פעורות לרווחה ופה מחייך.
ליאת קפלן העורכת |
| | | | |
| | |  | | שמואל מוניץ, יליד 1995, גר באלון שבות שבגוש עציון. הוא עורך וכותב ב-ynet ספורט ועורך את תוכנית הספורט השבועית בגלי צה"ל. שיריו התפרסמו בבמות שונות. 'שום נס בחצי התורן' הוא ספרו הראשון.
ורוני סומק כותב:
"הפסיעות של שמואל מוניץ נחקקות יפה בדרך עפר ייחודית שהוא סולל.
הוא מפצח לנגד עיני הקורא את הקופסה השחורה שבה הוסתרו שיריו.
הלב המתגלה ממלא את הלב".
|
| | | | |
| | |  | | נתניאל הות'ורן (1804-1864) מגדולי הקלסיקונים של הספרות האמריקנית, היה נצר למתיישביה הפוריטנים של ניו אינגלנד, ולבושתו, אף של אחד מהידועים לשמצה שבהם – ג'ון הות'ורן, אשר שימש כאחד מבכירי השופטים במשפט המכשפות הנודע בסיילם.
יחסו המורכב של הות'ורן למקורותיו מתגלה בטובות ביצירותיו – ששלוש מהן קובצו בספר זה - המעוצבות מחד בסימן בריחה מן השמרנות, צרות המוחין והטהרנות, אך מאידך, יוצאות מתוך הכרה עמוקה בקיומו של הרוע.
"הניסוי של דוקטור היידגר", "השטן בכתב היד" ו"גודמן בראון הצעיר", הם שלושה סיפורים קצרים מופתיים, הכתובים בסגנון רומנטיקה אפלה, או במיטב המסורת של הגותיקה האמריקנית, כפי שנוסחה על ידי אדגר אלן פו.
כמיהתה של הזקנה אל הנעורים שחלפו, תסכולו של סופר מאי הכרה והתוודעותו של אדם צעיר וחסוד ליצרים האפלים הממלאים את עולמו, אלה הם הנושאים שסביבם פותח הות'ורן בסיפוריו צוהר אל תהומותיה הלא ממופים של נפש האדם, בכתיבה מלאת מסתורין, הומור ותהפוכות בלתי צפויות.
|
| | | | |
|
| .jpg) | | שקופים למחצה, ספרה העברי הרביעי של גלי-דנה זינגר, רואה אור אחת עשרה שנים אחרי קודמו, צורף מקרים, שגם הוא פורסם על ידי אבן חושן.
בשירה, כמו בחיים עצמם, כל דבר הוא מקרה, ובו בזמן, שום דבר אינו מקרי, וכמו בחיים, כל דבר הוא שקוף ובאותה מידה הוא סתום. הכול תלוי בנקודת מבטו של בעל החוויה. גלי-דנה בוחרת בעמדה יצירתית פתוחה יותר. תמונות ההוויה שלה אינן סתומות למחצה, אלא שקופות, אבל עד גבול מסוים. למחצה.
לדברי הפרופסור רומן כצמן, שקופים למחצה של גלי-דנה זינגר הוא "ספר דיאלוגי-סוקרטי ואירוני. הדיאלוג המרכזי שלו – עם המוות – נכרך בדיאלוג עם מדיום הצילום." נוסיף לזה גם דיאלוגים רבים אחרים שבספר, ובעיקר עם הזמן והאינסוף, המתרחשים בשני צדיה של שקית הניילון היומיומית, שהיא גם הרקיע של עולם האידיאות הנשגב, ונראה שהשירים האלה אינם רק שקופים למחצה, הם גם פוליפוניים. אישיים מאוד. אבל רב קוליים. שואפים לאובייקטיביות כביכול, ועושים צחוק מהמושג עצמו. צחוק מר למחצה.
ספר זה, בהתמודדותו עם "העולם שכולו רע", יוצר תפיסת המציאות שונה במהותה מכל הגישה הדוגמטית השגורה, שמהן אנחנו עייפים כל כך. השירים מעירים ראיה ושמיעה אחרות, והקורא שנכנס לתרכובת הסמיכה הזאת של חלל וזמן, מתחיל לראות אור מעבר למחיצה.
|
| | | | |
| | |  | | מתי אוכלים מרק במזלג? איך אופים עם חצי ביצה?
מה משותף לפוך ולקניידלעך? למה פיתה זה לא לחם?
איך תנור אחד גם מבשל וגם מחמם? למה אילנה דיין חושבת שהמצור נגמר?
מה לא נחוץ באוכל ובסקס? מה רק אורנה בנאי יכולה?
את כל התשובות לשאלות האלה, ולעוד רבות אחרות, תמצאו בספר הזה, מפי
אמה של המחברת בת ה־100 שתניח את כל האמת שלה, נסיונה הרב וסיפורי
חייה על הצלחת שלכם.
שני כוחות פועלים בספר הזה, הנמשך מהזמנים ההם לימי הפייסבוק שלנו: אוכל ואימהות. האימהות שהוסוותה למיפעל הזנה וביטלה כל מהות אחרת מכורח ומקושי, והאוכל שנוסף על היותו מזון מבושל, עולה כאן כזיכרון־בית, כחווית הילדות, כרגעים חד פעמיים של חיבור ופרידה. בספר מתכונים רבים, אבל המתכון הכי חשוב הוא המתכון להישרדות, לעקשנות, ולאמונה, המכיל מרכיבים כמו אינטואציה, חיוניות, חושים חדים וגם סקפטיות, ולהט לשמר, למחזר ולרפא. באופן הכנתו היא תייעץ שחשוב יותר מה לא לעשות, יותר מאשר מה כן לעשות.
בכתיבה מרגשת אמיצה וחושפנית, במבט קומי וגם קצת טרגי (מלבד המתכונים שהם על טהרת הקולינריות המדויקת) תשתף אתכם עמליה ארגמן ברנע בסוד אריכות ימיה של אמה, שחייתה לספר את קורותיה, על רקע מאורעות היסטוריים מאז ימי טרום המדינה. מבעד לטקסטים העוסקים באוכל יהודי־פולני שצבעו נוטה לאפור, היא צובעת סאבטקסט בצבעי נפש עזים יחסי אם־בת, קרובות אך שונות איתם יוכלו להיזדהות בני הדור שלנו שזכו להורים מדור הנפילים שכבר נעלם מחיינו.
זהו ספר מתנה בעיקר לעצמכם, להתמזג בו גם עם האוכל גם עם הנשמה, וגם לכל מי שאתם אוהבים שיגידו לכם, יש להניח: תודה, אבל לא הייתם צריכים.
|
| | | | |
| | |  | | יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְשַׁחְרֵר
בִּפְתִיחַת חַלּוֹן אֶל הָאֵינֶנּוּ
כְּאוּלָם רֵיק הַמְחַכֶּה לְאוֹרֵחַ
וְהָאוֹרֵחַ בְּמִקְרֶה אֲנִי
יוֹשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְשׁוֹלֵחַ
אִתּוּת מִן הַבִּלְתִּי נִרְאֶה
אֶל הַבִּלְתִּי מֻשָּׂג
'תַּחְזוּקָה שׁוֹטֶפֶת' הוא ספר השירים השישי של לאה זהבי. בטון לירי, השזור לא אחת באירוניה דקה, באים לידי ביטוי חומרי שירתה העיקריים: גלגולי הזמן החולף, האני והעולם, יחסי זוגיות, צער האובדן וחרדה קיומית לצד רגעי מלאוּת. הקובץ הנוכחי ממשיך את הקו הכמו־יומני של ספריה הקודמים; תחזוקת הנפש עוברת דרך מעשה הכתיבה, תוך ניסיון מתמיד לשלב בין המימד התיעודי לפואטי.
שני קובצי שיריה האחרונים, 'פִּנָּה זְעִירָה בְּמָקוֹם בּוֹרֵחַ' (2009) ו'רָצָה וְשָׁבָה' (2014), ראו אור אף הם בהוצאת אבן חושן.
|
| | | | |
|
|  | | וְשׁוּב
כָּאֲבוּ חֲלָצֵינוּ בִּתְשׁוּקָה
לְהֵחָבֵר
כְּשֶׁהָרוּחַ הַגְּדוֹלָה שָׁרְקָה וְהֶעֶלְתָה
כָּשֵׁר שֵׁר שֵׁר
וְיָרֵחַ נָשַׁק עוֹד בְּכָתֹם וְזָרַע
לַהֲרוֹת אוֹתָהּ
מָחָר הַיָּרֵחַ יִזְרַע הוא מבחר שירי אהבה שנכתבו בכמעט חצי־יובל השנים האחרונות, שנאספו לכאן מכיסים, מגירות, פתקאות־אהבה וקבצי שירה קודמים של המחבר.
את השירים מלוות עבודותיו של האמן הירושלמי מרדכי בק.
זהו ספר שירים חמישי לאליעז כהן, משורר, עורך ופעיל שלום, חבר קיבוץ כפר עציון, בא מאהבה.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | התֶאוֹגוֹנִיָה, יצירתו של הֶסִיוֹדוֹס בן המאה השמינית לפנה"ס, היא שיר עלילה ארוך, העוסק בבריאת העולם והאלים. היצירה הקסומה והעסיסית הזאת מרכזית להכרת הדת והמיתולוגיה היוונית, והשפעתה הייתה אדירה על עיצוב המחשבה הקוסמולוגית והתאולוגית בדורות הבאים. הספר מכיל גם שני נספחים מתוך הספרייה, ספרו של אַפּוֹלוֹדוֹרוֹס, בן המאה השנייה לספירה, שעוסקים בבריאת העולם ובמיתוס על הרקולס. המתרגם הוסיף מבוא והערות מאירי עיניים ומפתח שמות. |
| | | | |
| | |  | | בשירותי הספרייה באלכסנדריה הוא ספר השירה השישי של שמעון בוזגלו.
ספרו הקודם, מדשאות הוליווד, ראה אור גם הוא בהוצאת אבן חושן, בשנת 2015.
|
| | | | |
|
| .jpg) | | מה הן שנות חושך משרטט את דיוקנו של האדם העומד בפני אלוהים ומול המוות. המציאות הישראלית משתקפת בנפש, ויוצרת שברי אור שירִיים שרב בהם היופי ורב הכאב. המשיכה בין הקצוות מולידה שירה עזה ושבירה הקוראת אל החלל הריק, כמהה למגע אלוהִי או לכל הפחות אנושי.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | ...נְהַר הַגַּעֲגוּעִים שֶׁעָלָיו אֲנִי נִשָּׂא
כְּשֶׁהוּא חוֹתֵר תַּחְתַּי עַד לַיָּם וּמַמְשִׁיךְ עוֹד וָעוֹד
כִּי הַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא
כְּמוֹ חַיַּי לְמָשָׁל
אוֹ מוֹתִי
לְמָשָׁל...
אסי דיין – הקולנוען, הצייר, השחקן, הסופר, האיש שבין שערורייה אחת לחברתה שינה בסרטיו את מפת הקולנוע הישראלי, שרבים חיכו מדי שבוע לקבל לידיהם את טוריו העיתונאיים המושחזים, שהופעתו כשחקן בסרט הבטיחה את הצלחתו המיידית – איש זה היה בראש ובראשונה משורר. כזה היה כל חייו, בכל מעשיו ופעולותיו, ובכל כוונותיו.
שותפותו של אסי דיין עם המפיק ובמאי הסרטים יורם כסלו בשנים החשובות ביותר של עבודתו היתה המסגרת האמנותית החובקת שבתוכה כתב את מיטב יצירתו, ולכן אין זה פלא שיורם כסלו הוא המביא כעת לדפוס את יצירתו הפואטית המפתיעה והמהפכנית.
|
| | | | |
| | |  | | משתתפים לפי סדר ההופעה:
עֻזי אגסי- פתח דבר //רפי וייכרט-לאוֹרי ברנשטיין, מילות פרידה /אדם זגייבסקי תרגום דוד וינפלד / טוביה ריבנר /שחר ברם / אמוץ דפני / לאה זהבי / גיא לוינסון / רוני סומק / דוד אדלר / לוּהאריה / פיליפ רוזנאו/ אלעזר בניועץ / אליסיה ולאי בתרגום צביקה שטרנפלד / צביקה שטרנפלד / רוברטו בולניו בתרגום ערן צלגוב / ויולה ויין / ליאת סימון / נָוית בראל / נורית זרחי / רונה ברנס / גלעד מאירי / איאן מקמילן, טד יוז ,ג'ולי אוקאלאגאן, גאווין איוורט בתרגום גלעד מאירי / אסתר קאפח - שירת נשים בראי הדורות מאמר / אדמיאל קוסמן / דורין מרגלית
ענת חנה לזרע / יעל וולך / ירון אביטוב / מאיה בז'רנו / דפנה שחורי / יואל כהן קאיר אטלן / דָלִילה מסל גורדון
ים המאירי / ענת זגורסקי שפרינגמן / צבי גבאי / שוש נ. אברבוך / אלי הירש / ויליאם בלייק בתרגום אסי דגני / גילי חיימוביץ' / חגית בת־אליעזר / טל ניצן / יובל פז / יחזקאל נפשי / יקיר בן־משה / מאיה ויינברג / עדי רון / עזרא לוי / פיונה סמפסון בתרגום נורית זרחי וגילי חיימוביץ' / שגיא אלנקוה / שי דותן / אנה־מארי רביצקי
|
| | | | |
|
|  | | קובץ שיריה השלישי של דָלִילה מסל גורדון – 'החיים העצובים של עמיקם ומתתיהו' – הוא אוהל קרקס רחב ידיים, צבעוני, שוקק חיים עמוקים של מכשפות מכל מיני סוגים, ובד־בבד הוא גם כובע של ליצן, שמתוכו נשלפים באופן מעורר השתאות רוחות רפאים, מבקרי איכות חמוצים, עוגות ערומות, מכשפות ויצורי ים, שכל קשר בינם לבין הדמויות במציאות הוא מקרי בהחלט.
דלילה מסל גורדון היא ילידת בואנוס איירס, 1968. כשהיתה בת ארבע הפליגה עם משפחתה באונייה לישראל. היא בוגרת המחלקה לאמנות פלסטית ב"בצלאל".
|
| | | | |
| | |  | | "למען איזבל" הוא ספר מיוחד במינו. הוא בנוי כמנדלה קיומית, שמעגליה חובקים עולם ומלואו. הקורא של הרומאן הפיוטי הזה ימצא עצמו נע על פני כדור-הארץ ופוגש תרבויות וארצות שונות. ליסבון, פרובנס, נפולי, מקאו, הונג-קונג הם המקומות אליהם מגיע גיבור הספר בחיפושיו אחרי איזבל המסתורית. מה עלה בגורלה? האם היא חייה? האם מתה ואם כן כיצד מצאה את מותה?
שאלות קיומיות רבות מעלה הרומאן הזה: אהבת אם לבנה, אהבת גבר לאשה, היחס בין האומנות למוות, מה מקומו של הלהט הפוליטי בחיינו וממה בעצם עשויים הזכרונות שלנו והאם המתים יכולים לדובב את החיים.
אנטוניו טאבוקי (1913-2012) הוא מגדולי הסופרים האיטלקיים במחצית השנייה של המאה העשרים. יצירותיו תורגמו ליותר משלושים שפות וזכו בפרסים רבים באיטליה ובאירופה. טאבוקי תרגם רבות מיצירותיו של פסואה והפרוזה שלו מושפעת בצורה מקורית ומרתקת מעולמו השירי של המשורר הפורטוגלי הגדול.
אלון אלטרס תרגם ממיטב הספרות האיטלקית בת-זמננו.הוא תרגם, בין השאר, את אלנה פרנטה, נטליה גינצבורג, פייר פאולו פזוליני ואנטוניו טאבוקי.
אלטרס אף הוסיף לספר אחרית הדבר המסייעת לקורא להכיר את עולמו הייחודי של טאבוקי, את המאפיינים העיקריים של יצירתו הנעה בין תרבויות שונות, ומובילה אותו בנתיביו הקסומים של הרומאן "למען איזבל".
״אבן חושן״ תוציא לאור שלושה מספריו. ״למען איזבל״ הוא הראשון. השניי ״טריסטאן מת״ |
| | | | |
| | |  | | דלילה מסל גורדון
היגרה מבואנוס איירס לישראל כשהייתה בת ארבע, ומתגוררת בחיפה.
ספר שירה הראשון 'הלשון הגדולה של אמא' ראה אור ב2015
גם ב'אבן חושן'. הספר זיכה אותה בפרס שרת התרבות
אין דבר טוב יותר ל"הגדיר" משוררת מאשר לצרף שיר שלה:
"בבואה"
וְאוּלַי בִּגְלַל שֶׁנָּסְעָה לְתֵל־אָבִיב אִמָּא מֵתָה
כְּמוֹ בַּרְבּוּרָה בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל גֶּבֶר יְפֵה־תֹּאַר
בִּזְמַן שֶׁשְּׁמוּאֵלָה רָקְדָה עִם הַבָּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת
וּכְשֶׁשְּׁמוּאֵלָה וַאֲחוֹתָהּ חָזְרוּ מִקַּיְטָנַת הַבָּלֶט
שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה כְּשֶׁהָיָה.
הָאוֹרְחִים יָשְׁבוּ עַל הַסַּפּוֹת הַכְּחֻלּוֹת וְלָטְשׁוּ בָּהּ עֵינַיִם
כִּי אִמָּא כְּבָר הָיְתָה בְּבֵית־הַחוֹלִים.
וְאַבָּא נָסַע וְחָזַר אֵלֶיהָ וְשׁוּב נָסַע
מִבְּלִי שֶׁהִצִּיעַ לְאַף אַחַת מֵהֶן לְהִצְטָרֵף אֵלָיו.
אָז הֵחֵלָּה כְּבָר לְהִתְנַתֵּק מִבָּבוּאַת בִּתָּהּ שְׁמוּאֵלָה
וְלָמוּת כְּדֵי שֶׁשְּׁמוּאֵלָה בִּתָּהּ תּוּכַל לִגְדֹּל.
וּכְשֶׁחָזַר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה כַּעֲבֹר יוֹמַיִם מֵתָה.
הַשֵּׂעָר שֶׁל שְׁמוּאֵלָה נָצַץ בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע
וְנִפְתַּח
כְּמוֹ מְנִיפָה.
אוֹ כְּמוֹ זָנָב שֶׁל טַוָּס
עִם עֵינַיִם יְרֻקּוֹת
וּשְׁמוּאֵלָה יָדְעָה שֶׁבֶּעָתִיד יִהְיוּ לָהּ
עֵינַיִם שֶׁל טַוָּס
עַל הַצִּפָּרְנַיִם
עַל כָּל צִפֹּרֶן
וְצִפֹּרֶן.
עורכת הספר: אנה הרמן
|
| | | | |
|
| | | |  | | קֹבֶץ שֶׁל סִפּוּרִים עַל הַיֶּלֶד שִׁילוֹחַ, עַל אִמָּא שֶׁלּוֹ נָטַלְיָה וְעַל אַבָּא שֶׁלּוֹ יְהוֹסֵף (שֶׁקּוֹרֵא לְאִמָּא־נָטַלְיָה יָפָתִי־חֶמְדָּתִי), עַל שִׁמְרִי הֶחָבֵר שֶׁל שִׁילוֹחַ, עַל פֶפֶת, עַל נְחוּנְיָה הֶחָתוּל, עַל דַּג הַיַּבָּשָׁה, עַל הַחוֹחִית שֶׁמִּתַּחַת לַהֲדַס, עַל עוֹד כָּל מִינֵי, וְגַם עַל מַה שֶּׁאֵין לוֹ הַתְחָלָה וְאֵין לוֹ סוֹף.
כמו בשני ספרי הילדים הקודמים של המשוררת רבקה מרים שראו אור בהוצאת אבן חושן ('מעבר לגבעות האחרונות' ו'וגם סיפור על מיטה שהתאהבה בכיסא'), מלוּוה גם הספר הזה באיוריה של נעמי בריקמן.
|
| | | | |
| | |  | | הציפורים מוכר בעיקר כסרטו של אלפרד היצ'קוק (1963), אלא שסרט האימה המפורסם היה למעשה עיבוד קולנועי לסיפור קצר ומסמר שיער מאת הסופרת דפנה דה מוריאה, שראה אור כעשור קודם לכן.
בהציפורים מעוררת דה מוריאה פחדים אנושיים קדומים מן הטבע החייתי ומערבבת אותם במשקעי מלחמת העולם השניה הרובצים מתחת לגלדים הדקיקים של אירופה הפצועה. דה מוריאה, שהיתה סופרת אימה מוכשרת בצורה בלתי רגילה, השכילה ביצירת המופת הקצרה הזאת לקשור את חרדת ההווה עם בהלת הקיום מאז שחר הבריאה. וכך, בעלי הכנף בסיפור שהופכים לפתע את מזגם ונעשים תוקפניים וקטלניים, משיבים את האימה שריחפה באוויר בימי הבליצקריג, אך גם מהפכים את מאזן הכוחות המתקיים מזה מאות בשנים בין הטבע הכנוע לבין האדם השולט בו, ופוערים את האימה הקמאית, השוכנת בלבו של כל אדם, מפני עולם סתום ואכזרי.
דפנה דה מוריאה (1907-1989), היתה סופרת ומחזאית בריטית ידועה. יצירתה נמשכה הרומנטי, המוזר והאפל; מחוזות המאפשרים בחינה ייחודית של התרבות האנושית.
|
| | | | |
|
|  | | געזנג פון הירש [שירת הצבי] הוא פרי שיתוף פעולה של הרולד שימל עם בתו הצלמת, אביגיל שימל.
וכפי שכותב הרולד שימל באחרית הדבר:
שני רצפים (שִׁירָה/צילום) על חלק אדמה
שהוא חלק חֲתַךְ־אֶרֶץ. שתֵי־מינֵי המצאות
בעקבות הקיים, אך־לא־בנמצא.
כמו במסורת ה"קצידה”, ע ק ב ו ת
חזקות־יותר־לעתים מהדבר־עצמו. אך
גם־זה־האחרון בהחלט נוכח, אף־אם
לעתים נדירות יותר.
דניס סילְק הגדיר מפגשים אלה הנראים
מ מ ע ל מובן־מאליו, "מבט עֵין־אֵל "
ונחנו, מנוֹמֶךְ עמדתֵנו, מקריים.
זה־הכותב־בְּעֵקֶב נוטה להאמין במין
הַשְׁגָּ'חָה פְּרָטִית, מנסיון אדם לא־
אדוק־במיוחד, אך כמוכן לא ל ב ד .
כך למראשות תבליט דוד מלך ישראל
עבודת־פליז, בצלאל שנות העשרים,
המשרה בנגיעת שתי־אצבעות־ימיני,
קטע ניגון, לא כמעֵין־מַנְטְרָה אלא
מַ נְ טְ רָ ה "...לֹא אֶחְסָר" המלווה
פיסת־חיים / – זמנים.
האידיש של זה־שם־הספר ג נ ו ב ,
רכוש איש־אהוב, המשורר ראובן אייזלנד,
ז"ל. לדובר העברי מ ח י ל ה על
מחווה־זאת־פרטית.
הצְבִי הרָבוּץ, עתיר קרניים, בחתימת
הספר, מעשה־ידי הצייר בנימין קאפמאן
מתוך "פון אונזער פרילינג”, 1954.
נ.ב. בחרתי כאן בתואר "שירה"
(כמנהג ביאליק) לעומת (לשעבר) מנהגי,
"שיר ארוך".
הימים עתה נקצרים.
ה.ש.
ער"ח אלול תשע"ו
|
| | | | |
| | |  | | "צבע ביתך" מפתיע את הקורא ממש כפי שהפתיע את כותבו המעיד כי רק פעמיים בחייו 'נחתו' עליו דברים שביקשו להיכתב. שירים בשלים, בועטים, מצחיקים ועצובים כאחד. קין שנחרת בזיכרון ההיסטורי בעיקר כרוצח מתחכם ששאל את אלוהים ”השומר אחי אנוכי”, מדבר הפעם מחוויית עלבונו של מי שלא שעו לקורבנו, כאב שאתו יכול להזדהות כל אדם אשר התכוון להגיש מינחה, תהא זו מינחה לאדם או מינחה לאנושות בצורת מחקר, המצאה מדעית או יצירה אמנותית, מנחה שנדחתה ולא התקבלה. קול חדש ומקורי, תפוח שנפל בתוך העץ.
|
| | | | |
| | |  | | בספר חָרִיץ מֻשְׁחָת מציג שמעון בוזגלו מבחר מקיף משירתם של חמישה משוררים ליריים מרכזיים יווניים מהמאה השישית לפנה"ס: סְטֶסִיכוֹרוֹס, אִיבִּיקוֹס, סִימוֹנִידֶס, קְסֶנוֹפָנֶס והִיפּוֹנַקְס. כתיבתם שונה מאוד זה מזה, ונעה מסגנון מרומם אבל אישי ועד סגנון אשפתות של עיר נמל גדושה בעובדים זרים וזונות; מאהבה ועד למונותיאיזם, ועוד. הספר מכיל מבוא כללי והקדמה ספציפית לכל משורר, ושופע הערות מרחיבות דעת.
|
| | | | |
|
|  | | שיתוף פעולה בין המשוררת דלילה מסל גורדון לבין הילה חבקין המאיירת הכישרונית והיצירתית.
עורכת הספר: אנה הרמן
התמנון העסוק בעולם שדאג לים שלו ולכל היצורים שבו כל הזמן ויום אחד החליט לצאת לחופשה.
אך...
הוא אכן חזר
כעבור חודשיים ויום
אבל כשראה שהים מזוהם ומבולגן
אמר: "לא יקום ולא יהיה!
אם למישהו פה נדמה שאני הוא זה שהולך לסדר
אז זהו ש...
לא!" |
| | | | |
| | |  | | אסי דיין |
| | | | |
| | |  | | חיים גורי
|
| | | | |
|
| | | |  | | Dan Tsalka
|
| | | | |
| | |  | | גליה בר אור וז'אן-פרנסואה
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
|
|  | | משה שמיר//מנשה קדישמן
הדפסת בֶּלֶט מהדורה מצומצמת |
| | | | |
| | |  | | נועה גייר / אמי רובינגר
|
| | | | |
| | |  | | אירווינג וושינגטון // יהונתן דיין |
| | | | |
|
| .jpg) | | שרים שירה
|
| | | | |
| | |  | | רפאל וויאצ'ק- לראשונה בעברית שיריו של מי שנחשב לאחד מפורצי הדרך של השירה הפולנית החדשה. ה'החצופה' הסוערת המתירנית. |
| | | | |
| | |  | | מבחר מתוך מטמורפוזות מתורגם מלטינית על ידי שמעון בוזגלו.
מֶטָמוֹרְפוֹזוֹת (Metamorphoses, מיוונית: "שינויי צורות") היא יצירתו המפורסמת ביותר של אוֹבִידִיוּס, ומיצירות המופת הגדולות ביותר בתרבות המערב (ואולי גם הספר הקלסי הפופולרי ביותר באלפיים השנים האחרונות). זהו אפוס לא שגרתי בחמישה-עשר ספרים, שנכתב קודם ליציאתו של אובידיוס לגלות. היצירה היא אסופה בת עשרות שירי עלילה, הנשענים במידה כזו או אחרת על הסיפורים והמיתוסים של העולם הקלסי ושל המזרח הקרוב או שואבים מהם השראה, כשכל שיר נגמר, בפועל או ברמז, בשינוי צורה. היצירה מתחילה בבריאת העולם ונגמרת בהאלהה של יוליוס קיסר, שמת בשנת 44 לפני הספירה. אבל מה שקורה בתוך המסגרת הזאת הוא כל דבר חוץ מאפוס ליניארי רגיל. הקשר בין שירי העלילה הוא בדרך כלל מעגלי, ולפעמים אסוציאטיבי: הדמות הזאת נזכרת בדמות ההיא, שאנסה את הדמות השלישית, וכך הלאה וכך הלאה – עולם ומלואו של צללים, תאוות, הזיות ובלהות, עולם רוחש אֵלים, נימפות, ומי שהמציא את כל אלה: האדם. |
| | | | |
|
| .jpg) | | פרמהנסה יוגאננדה -
"אוטוביוגרפיה של יוגי" הוא מסמך נדיר החושף את אורח חייו הנסתר של פרמהאנסה יוגאננדה, מורה רוחני ויוגי דגול מהמשפיעים ביותר על הפצת פילוסופיית היוגה בעולם המערבי, שפעל בשנות החמישים של המאה הקודמת. דרך סיפור חייו המרתק, מקרב יוגננדה את הקורא אל החוכמה הטמונה בפילוסופיה העתיקה של הודו. |
| | | | |
| | |  | | נורית זרחי//נסה ראיין
אומה ונומה הן חברות טובות. נומה בת ארבע ואומה בת שבעים וארבע. הן גם סבתא ונכדה שמבלות בבית של נומה, שאמא ואבא שלה נסעו לחופשה. |
| | | | |
| | |  | | שְׁרִי רָמָנָה מָהָארִישִׁי // שחר לב (דיויה)
|
| | | | |
|
|  | | צ'סלב מילוש // דוד ויינפלד |
| | | | |
| | | .jpg) | | בן ציון נחמיאס
|
| | | | |
| | | .jpg) | | בן ציון נחמיאס
|
| | | | |
|
| .jpg) | | ישראל אלירז
|
| | | | |
| | | .jpg) | | נורית זרחי // נסה ראיין (לרכישה ראו 'ספרי אבן חושן 2014') |
| | | | |
| | | .jpg) | | נורית זרחי // נסה ראיין |
| | | | |
|
| .jpg) | | אורפידס
|
| | | | |
| | | .jpg) | | כל הלחנים: מוני אמריליו |
| | | | |
| | |  | | ספר שירה חדש לדרור, שהוא למעשה ספר השירה השני, שלו, שיצא לאור אצלנו ב"אבן חושן". הראשון "פירות | גט" יצא לפני 17 שנים. עורכת הספר: ליאת קפלן. הספר מלווה בתחריטי נוף של מאיר אפלפלד. מהדורה מצומצמת בת 46 עותקים תודפס לצד המהדורה הרגילה, והיא תכלול תחריט מקורי של הצייר. את הספר יכרוך ידנית עידו אגסי.
|
| | | | |
|
| .jpg) | | צבי אבינר וַפְּני
|
| | | | |
| | | .jpg) | | אמנון שמוש |
| | | | |
| | |  | | אמי רובינגר
|
| | | | |
|
| .jpg) | | ישראל פנקס
|
| | | | |
| | | .jpg) | | עדי וולפסון |
| | | | |
| | |  | | אָנָקְרֶאוֹן היה משורר לירי במובן היווני הקדום, כלומר – כמו לאונרד כהן, להבדיל – הוא לא רק כתב את המילים, אלא גם את המוזיקה, ושר אותן תוך כדי שליווה את עצמו ב"לירה".
"חלל ההופעות" של אָנָקְרֶאוֹן היה חדר המשתה: הסלון בבתי בני המעמדות הגבוהים, שבו הגברים התרווחו להם על ספות, בדרך כלל בשעות הערב, ושתו יין מהול במים, שוחחו, שרו, הקשיבו למוזיקה וצפו בריקודים. לרוב, הנשים היחידות שנכחו במשתה היו זונות. בני המעמדות הנמוכים, שהיו מותשים אחרי יום עבודה מפרך, כבר ישנו וחלמו להם – אולי על משתאות.
|
| | | | |
|
|  | | ״מיסטיקן חילוני״ קורא לו המתרגם דוד וינפלד.
זגייבסקי כותב לרוב בגוף ראשון, ולא אחת חש הקורא בשיריו את האחדות שבין "האני הלירי" ו"האני הביוגרפי". הוא מרבה לשלב בשיריו את מקַדמי הזמן והמקום של היווצרותם, שהם לרוב מצבים "נורמליים" ומקומות מוכרים לַכֹּל שדווקא בהם מצויים האימה, היופי וההארה (טיסה, ביקור במוזיאון, אֵבל על אדם קרוב, שוטטות ברחוב). על פי רוב שומר המונולוג הלירי של זגייבסקי על אחדות הנושא והמחשבה, המבטיחים לשיר מרכז כובד מבני. פיתוח הנושא בשירים מתאפיין בתנודות שבין המדיטציה והנימה הלירית ההגותית לבין ההתבוננות החושית בעולם. לשני האופנים של קליטת העולם מתלווים, לא פעם, הומור ואירוניה שמשרים כלפי חוץ טון צונן ושכלתני משהו, אבל דומה שגם הם טעוני רגש סמוי.
גייבסקי נולד בשנת 1945 בלבוב (היום מערב אוקראינה, לפנים פולין) וגדל בגְלִיוִיצֶה, לשם עקרו הוריו בתום מלחמת העולם השנייה. לבוב היא גם עיר הולדתו של המשורר זביגנייב הרברט. להיוולד בעיר זו, משמע להתנסות מקרוב בתהפוכות ההיסטוריה, לפי שבין תושביה מצויים אנשים שהחליפו במרוצת חייהם שלושה דרכונים ושלוש תעודות זהות. זגייבסקי למד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה היַגלוֹנית שבקרקוב, שם התגורר עד 1982. משנה זו הוא שהה מחוץ לפולין מטעמים אישיים - תחילה בפריז, ומ־1989 גם בארצות הברית, כמרצה באוניברסיטת יוסטון. היום הוא מחלק את זמנו בין קרקוב שבפולין ושיקגו, שם הוא מרצה.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | יאן ראוכוורגר
|
| | | | |
| | | .jpg) | | ישראל אלירז
|
| | | | |
|
| .jpg) | | סַטסַנג עם פַּפָּהג'י // שחר לב (דיויה)
|
| | | | |
| | | .jpg) | | גילי חיימוביץ‘
|
| | | | |
| | |  | | יונתן ברקאי (לרכישה ראו "ספרי אבן חושן 2014") |
| | | | |
|
|  | | יונתן ברקאי |
| | | | |
| | | .jpg) | | תלמה דינשטיין
|
| | | | |
| | | .jpg) | | לאה טנצמן |
| | | | |
|
|  | | מוני אמריליו
|
| | | | |
| | |  | | סביילי גרינברג // גלי דנה זינגר
(לרכישה דרך ספרי אבן חושן 2014, או לחצו על התמונה) |
| | | | |
| | |  | | סביילי גרינברג // גלי דנה |
| | | | |
|
|  | | אביגיל אנטמן
ילידת 1966, מורה לספרות בתיכון המסורתי, מתגוררת בירושלים.
זהו ספרה הראשון. |
| | | | |
| | | .jpg) | | אביגיל אנטמן (לרכישה ראו ספרי 2014 או הקליקו על התמונה) |
| | | | |
| | | .jpg) | | אביטל גלוברמן
|
| | | | |
|
| .jpg) | | ישראל פנקס
|
| | | | |
| | |  | | בַּכֹּל סֶרְלוּאִי
|
| | | | |
| | | .jpg) | | נילי דגן
|
| | | | |
|
|  | | שיריו של מייק דבורקיס הם שירים ליריים הגותיים. בתשתית העומק מפעמת בהם הרמוניה של הטבע. האדם, החי, הצומח והדומם קלועים זה בזה. המפגש בין ה"אני" לברטי כלבו, מקפל בתוכו שיח פילוסופי של חיה אחת אל רעותה. אדם וחיה קורנים באור אחד ומדגישים דיוקן אינטימי, פגיע ואניגמטי.
מייק דבורקיס הוא אמן שדומה, כי המשורר והצייר שבו הותכו לאחד. הוא מסתת באבני המדבר את גוף יצירתו בקו גולמי הנע בין יופי לעיוות, בטקסטורה של גילוי וכיסוי ובצבעונית חושנית וחומקת. בתוך מציאות מדברית עירומה ואלימה הוא מייצר הומניזם מאופק הרוחש הארה, אהבה וחסד.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | יהודה ויצנברג ניב
|
| | | | |
| | |  | | מיטבאל
|
| | | | |
|
| .jpg) | | אביגיל גרץ |
| | | | |
| | | .jpg) | | ז'אן ז'יונו / מצרפתית: אביטל ענבר |
| | | | |
| | |  | | רפי וייכרט |
| | | | |
|
| .jpg) | | רות דורות
|
| | | | |
| | | .jpg) | | ישראל פנקס
|
| | | | |
| | | .jpg) | | אלעד יעקב |
| | | | |
|
| .jpg) | | יונתן ברקאי |
| | | | |
| | | .jpg) | | יורם לוי פורת |
| | | | |
| | | .jpg) | | איור: מיטבאל
|
| | | | |
|
|  | | דוד סרי
|
| | | | |
| | |  | | שמואל כהן // הילה חבקין (לרכישה ראו 'ספרי אבן חושן 2014') |
| | | | |
| | |  | | שמואל כהן // הילה חבקין |
| | | | |
|
| .jpg) | | בחרו: משה דור ורפי וייכרט
|
| | | | |
| | | .jpg) | | אדולפו גרסיה אורטגה
|
| | | | |
| | |  | | ישראל פנקס
שירים חדשים (חתן פרס ישראל לשירה 2005) |
| | | | |
|
|  | | צֶ'זָרֶה פָּבֶזֶה// ע.וז'ק ארביב וטל ניצן |
| | | | |
| | | .jpg) | | דפנה ברפמן
|
| | | | |
| | |  | | איור - מיטבאל
|
| | | | |
|
| .jpg) | | סרוונטס
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
| | | .jpg) | | אלזה לסקר-שילר // יהודית שרגל |
| | | | |
| | | .jpg) | | נחמי דרוק
|
| | | | |
|
|  | | אליעז כהן
|
| | | | |
| | |  | | 'הזקן הזה הקירח על האופניים' הוא מעין רומן אוטוביוגרפי, מיוחד ושונה מכל מה שכתב עד עכשיו. עיקרו קטעי זכרונות וחלומות, שהם חלונות שנפתחים לא רק פנימה אלא גם ובעיקר החוצה, אל אנשים אחרים, שחוזרים דרך כל מיני מחילות נסתרות כמו המתים בתחיית המתים. נער המטבח באוניה, סבתא שיינדל, איילה היפה עם הצמה, דורי בן השש־עשרה וחצי שלא יזדקן לעולם – כולם כלואים באיזשהו עולם שמעבר, וכולם מתדפקים. מדי פעם הם מצליחים להתגנב ולהגיע.
אסף ענברי כותב על הספר: "זה ספר נדיר. יש בו יופי לא מיופיָף. כמו הדוד, שניסה להתאבד בקפיצה מהמלון בכיכר ציון ומאז הוא עולה ויורד בכל צעד־צליעה שלו, כך הספר עולה לגבהים של אהבת חיים ויורד לתהומות של צער. כמעט בכל עמוד אורבת אנקדוטה חונקת מרוב אמת". |
| | | | |
| | |  | | תנחום אבגר
80 שירים שחלקם הופיעו בשלושת ספריו הקודמים, ומרביתם נכתבו עד ימים אלה (אפריל 2014). תנחום אבגר הוא יליד צ'כוסלובקיה, קרלובי-וארי (קרלסבּד). ("ישראל הפכה עד מהרה לגלוּת רבת-נועם", כתב באחת מרשימותיו).
|
| | | | |
|
|  | | תנחום אבגר (לרכישה ראה ספרי 2014 או לחץ על העטיפה) |
| | | | |
| | | .jpg) | | ס. יזהר
|
| | | | |
| | |  | | ג'ררד מנלי הופקינס // שמעון זנדבנק
|
| | | | |
|
|  | | איכותה של השירה הפולנית החדשה, זו שקמה על חורבותיה של מלחמת העולם השניה ושילבה בין הלירי חקטסטרופי. |
| | | | |
| | | .jpg) | | אמה שם-בה אילון , איל בר-כוכבא
(שימו לב זו רק חפיסת הקלפים, יש גם סט של קלפים וספר) |
| | | | |
| | | .jpg) | | אמה שם-בה אילון , איל בר-כוכבא
(שימו לב זה רק הספר, מומלץ לרכישה ספר+קלפים) |
| | | | |
|
|  | | אמה שם-בה אילון |
| | | | |
| | |  | | ספר ביכורים של דָלילה מסל-גורדון זה אינו ספר בישול והשירים שבו אינם מתכונים לשימוש במטבח, אבל חלק מהשירים שבו כתובים "בשפת הקונדיטוריה שהיא שפה אמהית וגבוהה מאוד" |
| | | | |
| | |  | | קובץ מסות העוקב אחרי השתקפויות והדים של ספרות המערב בספרות העברית, על אדמת אירופה ובארץ ישראל, והמלווה את המעקב בתרגומים חדשים לשירים נודעים מן הקלאיסקה המודרנית - האנגלית והצרפתית. |
| | | | |
|
|  | | כשאמא ואבא הביאו את התינוקת הביתה חכו לה בשער המוני דודות.
...המון דודות וכל אחת אמרה משהו. מה התינוקת צריכה לאכול, ומה היא צריכה ללבוש...
והתינוקת חיכה וחיכה. עד שגדלה. ואז היא פתחה את פיה ואמרה.. |
| | | | |
| | | .jpg) | | אבריאל מוסקוביץ
|
| | | | |
| | |  | | אורה רענן
משתפת בעוצמות רגשיות אהבה פצועה של אושר כזיכרון בעדנת התרפקות, של כל החרדות והייסורים במסעה עם בעלה אל ערפילי החולי וסיוטיו הקשים - עד תום הדרך בתחנתה הסופית, במותו. |
| | | | |
|
| .jpg) | | אורה רענן (לרכישה ראו ספרי 2014, או לחצו על העטיפה) |
| | | | |
| | | .jpg) | | יוסי יזרעאלי
|
| | | | |
| | | .jpg) | | לאה אילון |
| | | | |
|
|  | | מורה הזן השישי // שחר לב (דיויה)
|
| | | | |
| | | .jpg) | | הרולד שימל
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
| | | .jpg) | | הילה לולו לין
|
| | | | |
|
| .jpg) | | רוברט נדלר
|
| | | | |
| | |  | | חנה טואג
אור רוזן , גיבור הספר, נוסע מעג'מי שביפו לצפת בעקבות צרור מכתבים שכתבה אמו, חבצלת אבוהב, לאחותה אסתר במשך ארבעים שנה, לאחר שעזבה את משפחתה הצפתית והלכה אחרי אהבה אסורה. מסעו של הגיבור אינו רק מסע פיזי בזמן אלא גם מסע נפשי אל המודעות העצמית ואל החיבור לשורשים.
בפרוזה לירית רגישה ובמשיכות מכחול מעודנות המפגישות בין ריאליזם לפנטזיה חושפת בפנינו חנה טואג את העולם הקטן הזה מטה ומעלה, כשהגעגוע והכיסופים הם הדבק המאגד את אבני היסוד שלו.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | יורם ניסינוביץ'
|
| | | | |
|
|  | | בגלל גודלו, תמונת הספר מעוותת. לחיצה כפולה על התמונה תעלה תמונה נכונה.
החיות בסיפור הזה מצליחות להגשים את חלומותיהן הגדולים ביותר.
לשם כך הן צריכות לנסות דברים חדשים, לשנות אופני חשיבה, להתעלות על הטבע.
הספר המיוחד הזה נותן דרור לחשיבה ילדית שבה דברים הגיוניים ולא הגיוניים שלובים זה בזה, כפי שלעיתים מתרחש גם במציאות.
האיורים מפוסלים מעיסת נייר, כמעט יוצאים מהדף ומזמינים לגעת.
זהו ספרה הראשון של נדיה עדינה רוז, אמנית, מאיירת ומשוררת.
לאורך השנים היא איירה ספרים רבים בארץ ובחו"ל, אך לראשונה בספר זה איוריה מתלווים לטקסט שכתבה.
הספר "ואז הקרנף התחיל לעוף" ראה אור בגרמניה וברזיל וזכה להצלחה רבה.
|
| | | | |
| | |  | | רבקה מרים
|
| | | | |
| | | .jpg) | | דורית ויסמן
|
| | | | |
|
| .jpg) | | צ'סלב מילוש // מפולנית: דוד וינפלד |
| | | | |
| | | .jpg) | | לאה אילון
|
| | | | |
| | |  | | הספר ״זריחה״ הוא אודיסיאה בין תחנותיה המגוונות של אהבה מדומיינת. תחילתה בפגישה אקראית חד-פעמית בחנות ספרים והמשכה במרחבי הפנטזיה המפרקת את התודעה לרגעים של חיים וזיכרון שבהם משתלבים תמונות, כמיהות והתכתבויות עם יצירות אמנות ושירה.
|
| | | | |
|
| .jpg) | | לאה אילון |
| | | | |
| | |  | | עזה צבי// עריכה: דוד וינפלד, הלית ישורון, יהונתן ורדי
עזה צבי, עזקה בפי חבריה, נולדה ב-1934, ברכבת העמק. נהג הקטר הערבי ביקש מאפנדי שישב בקרון העשירים לפנות את הקרון לטובת היולדת, האפנדי סירב, והנהג השליכוֹ בכוח. כך באה לעולם עזה, בתם של השחקן־הבימאי רפאל צבי, והציירת חיה אלפרוביץ'.
הזיכרונות שלה יקרים מפז מפני שאהבה הבדלים עזים. בת לחלוצים שנדדו הרבה בארץ, וגדלה בירושלים. עזה צבי "גילתה" את זלדה, כלומר הביאה אותה להוצאות הספרים וליוותה את התפתחותה של האשה המבוגרת ממנה, השונה ממנה. אביה, רפאל צבי, היה ממקימי "הבימה", עזב את הלהקה ועלה לארץ עוד לפני ש"הבימה" הגיעה לכאן בשנות השלושים.
הם גרו בשכונת גאולה בירושלים. זלדה - היום היינו אומרים חרדית - גרה באותה שכונה. צבי כותבת עליה הרבה דברים נפלאים, ובתרבות שלנו קשה להבין כבר את כל הסתירות הזעירות, שצמחו יחד, זו לצד זו, באותה שכונה ירושלמית.
|
| | | | |
| | |  | | עזה צבי// עריכה: דוד וינפלד, הלית ישורון, יהונתן ורדי (לרכישה ראו 'ספרי אבן חושן 2014) |
| | | | |
|
|  | | ספר ביכורים של דנה מרקוביץ
רוני סומק משבח את קבוצת השירים החזקים והמהודקים האלה שהיא קוראת "חיי הטבסקו" וטוען שהיא לא שוכחת לרגע שאותו טבסקו נמזג תמיד תמיד לבלאדי מרי. לחיים.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | דליה רביקוביץ'
|
| | | | |
| | | .jpg) | | חמוטל בר-יוסף
|
| | | | |
|
| .jpg) | | אילן ברקוביץ'
|
| | | | |
| | | | |  | | אילן ברקוביץ |
| | | | |
|
| .jpg) | | רות שטרן
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
| | | | | .jpg) | | הילה קנובלר
|
| | | | |
|
| .jpg) | | חני גרפי
|
| | | | |
| | | .jpg) | | ססאר ואייחו // מספרדית: טל ניצן |
| | | | |
| | | .jpg) | | דן צלקה
|
| | | | |
|
| .jpg) | | אברהם בלבן
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
| | | .jpg) | | לאה אילון
|
| | | | |
| | | .jpg) | | נגן רחוב המגדל את בתו הקטנה אינו מצליח לגשר בין חובותיו הארציות לבין זיקתו המוחלטת לאמנות.
המוזיקה מגלה את הבטחותיה המופשטות ואילו הילדה זקוקה לחיים ראויים. מצוקתו החומרית והרוחנית של הנגן מוליכה אותו אל פי התהום. זוהי נובלה קצרה על אבהות ועל דאגה, ועל איכותו השבירה של הגוף.
רישומי הפחם המקוריים המלווים את הטקסט הם פרי שיתוף הפעולה עם האמן גלעד אפרת, שעבודותיו מוצגות בארץ ובעולם.
עורכת הספר: נוית בראל
|
| | | | |
|
| .jpg) | | נילי דגן |
| | | | |
| | | .jpg) | | חיים הזז
|
| | | | |
| | | .jpg) | | נעמי לשם
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
|
|  | | דניאל כהן-שגיא
|
| | | | |
| | | .jpg) | | מבחר אפיטפים . ביוונית עתיקה, כתובת על קבר נקראת "אֶפִּיטָפִיוֹס", "על הקבר", בעברית ובשפות אחרות המילה התקצרה ל"אֶפִּיטַף". מכל מקום, כדי לדייק, אפיטף הוא מה שנכתב על קבר, אבל אֶפִּיגְרַם, מה שנחקק (או נכתב) על אבן, הוא המונח הכולל והמקיף יותר, מפני שבמקרים רבים, שבהם לא היה מה לקבור – למשל ימאים שטבעו בים או חיילים שגופותיהם הושארו בשדה הקרב – נחקקו הדברים על מצבה, שהוצבה במקום ציבורי מרכזי. |
| | | | |
| | |  | | אורלי מיברג
|
| | | | |
|
|  | | ורדה ברגר |
| | | | |
| | |  | | סבינה מסג
|
| | | | |
| | |  | | נועם ויסמן
|
| | | | |
|
| .jpg) | | מאיה הובני
לרכישה הכנס לספרי אבן חושן 2014 |
| | | | |
| | |  | | מאיה הוּבֵּני
ספר ביכורים. עורך אורי ברנשטיין |
| | | | |
| | |  | | קבוצת כתובת
|
| | | | |
|
|  | | נילי דגן
|
| | | | |
| | |  | | אַשְׁטָאוַקְרָה גיטָא // שחר לב (דיויה)
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
| | |  | | נורית זרחי // נסה ראיין
ספר יום הולדת
למיכאלה יש יום הולדת. היא כבר בת חמש והיא צריכה לבקש מתנה. אבל לדעת מיכאלה יש לה הכול, ולכן היא לא רוצה כלום כלום כלום.
זה הספר השלישי בסדרת הספרים המשותפת לסופרת הילדים הגדולה נורית זרחי ולמאיירת נסה ראיין ילידת אירלנד. |
| | | | |
|
|  | | חנה רוזנטל |
| | | | |
| | |  | | מבחר דו-לשוני, עברית אנגלית, משירת טל ניצן עם רישומים של ציבי גבע.
A billingual Hebrew-English. Tal Nitzan's poems with drawings by Tsibi Geva
|
| | | | |
| | |  | | חנה רוזנטל
הספר 'למצוא חתן לטילדה' מכיל עשרים ושלושה סיפורים קצרים. המוטיב החוזר ברבים מהם הוא הכמיהה, ויותר מזה – הצורך לִכמוֹהַּ. כשנראה שהכמיהה מתממשת, מייד נולד חלום אחר.
|
| | | | |
|
|  | | חנה רוזנטל - לרכישה ראו "ספרי אבן חושן 2014" או לחציה על התמונה! |
| | | | |
| | | .jpg) | | רבקה מרים // מאיר אפלפלד
|
| | | | |
| | |  | | ציונה שמשי // דלית להב
|
| | | | |
|
|  | | דורית ויסמן |
| | | | |
| | |  | | מרלנה בראשטר
|
| | | | |
| | |  | | נילי דגן |
| | | | |
|
|  | | מיטבאל איור וכתב
|
| | | | |
| | |  | | מיטבאל איור וכתב
|
| | | | |
| | |  | | מיטבאל איור וכתב
|
| | | | |
|
|  | | שירתו של עמיחי חסון היא מסע לירי בין עולמות תוכן מפתיעים. הוא מנהל דיאלוג חי ואינטימי עם בית המדרש, האוהל הצבאי, התרבות הפופולארית והשירה הישראלית, בלשון שחוגגת את השפה העברית על כל שכבותיה ורבדיה. הספר נחתם במחזור שירים ביוגרפי-משפחתי הנע בין טריפולי, ניו יורק ותל אביב, המציג תמונות נפש כנות, לעיתים מחוספסות, אך מלאות חמלה ואהבה.
|
| | | | |
| | |  | | וְאָמַרְתִּי אַל תַּגִּידִי אָה, זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁהֵבַנְתְּ מַשֶּׁהוּ"
העמידה מול שיריה של תרצה פוסקלינסקי שחורי משאירה אותך פעמים רבות פעור פה. לכך ניתן לדמות גם את שירתה עצמה ואת עמידתה שלה למול עולמותיה: בפה פעור - גם בהשתאות למול החידלון והסוד שבמחוזות החיים והמוות, וגם ככזו המבקשת לבלוע את העולם.
זוהי שירה מאוחרת, בשלה ונשית מאד, שחיכתה במעבה ובתהומות זמן רב. זוהי שירה עזה, חושית וחושנית, שאיננה חסה לא על קוראיה ולא על הכותבת עצמה, אך מזמנת, לצד מערבולות וסערות מרובות, גם זרמי-עומק ואיים של אפשרויות נחמה. זה לצד זה וזה עם זה נכתבים הניצחון והמארה.
האישי והקונקרטי מובעים באקספרסיביות לצד ההיסטורי והמיתי, בשיר וב"אנטישיר" (כעין קטע יומן פואטי), הנבנים סביב הלך-רוח ועולם דימויים מרתק, אפל לעיתים. ומופיע דיאלוג עם אהבה, שאפילו אותו כותבת המשוררת בדרך אחרת, חדשה: נצמדים הגופים בלעדינו / והנשמות שומרות נגיעה.
תרצה פוסקלינסקי-שחורי, תושבת הגליל, בת 58 ואם לשלושה, עוסקת בהקמה וניהול תכניות חברתיות שונות ויוצרת במדיה מגוונות.
זהו ספר ראשון למשוררת, שהרבה בתים היו לה בית, ועכשיו גם השירה.
|
| | | | |
| | |  | | שמעון בוזגלו |
| | | | |
|
|  | | אֹרֶן חָסוֹן
|
| | | | |
| | |  | | גיבורי הספר הם דמויות מהתנ"ך, במבט עכשווי ומחויך, מונעים מיצרים ותשוקות, נתונים לגחמות ולתהפוכות גורל, חוטאים ונידחים - כמונו בדיוק. |
| | | | |
| | |  | | איריס איריסיה קובליו |
| | | | |
|
| .jpg) | | לרכישה ראו ספרי 2014 או לחצו על התמונה |
| | | | |
| | |  | | פרץ דרור בנאי
|
| | | | |
| | |  | | אגי משעול
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
|
|  | | עליזה רוזן
|
| | | | |
| | |  | | זֶה קָרָה בִּזְמַן הַשְּׁבִיתָה הַגְּדוֹלָה
כְּשֶׁבָּרַדְיוֹ נִגְּנוּ כָּל הַזְּמַן אֶת
זֶה לֹא כָּל כָּךְ נָעִים לִרְאוֹת גַּן סָגוּר.
כך נפתח 'מיליון פחות אחת', שני סיפורים הנוגעים זה בזה על פני 999 שורות קצרות ובהן מפגש, היעלמות, אובדן וחיפוש על רקע רחובות של ילדות והתבגרות בתל־אביב של שנות ה־70.
|
| | | | |
| | |  | | מיכאל לב-טוב
|
| | | | |
|
| .jpg) | | מנוי לארבעה גיליונות |
| | | | |
| | |  | | דב אור נר
|
| | | | |
| | |  | | טום זיידמן-פרויד // ח.נ ביאליק
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
|
|  | | רבקה מרים
|
| | | | |
| | |  | | מרג'ורי אגוסין // מספרדית: רחל פרק
|
| | | | |
| | |  | | משה שמיר
|
| | | | |
|
| .jpg) | | תום זיידמן פרויד // לאה נאור |
| | | | |
| | | .jpg) | | אוֹרי ברנשטיין
|
| | | | |
| | |  | | ליאת קפלן |
| | | | |
|
|  | | חווה פנחס כהן דיאלוג עם דמויותיו של יעקב שריר. מחזור השירים נכתב עבור יצירה וירטואלית של הכוריאוגרף ואמן המחשב יעקב שריר. הדמויות בצבע. |
| | | | |
| | |  | | יצחק אורפז
- לא למכירה - |
| | | | |
| | |  | | ניקוס קזנצקיס // דספינה שרמיסטר |
| | | | |
|
|  | | ליאור גרנות |
| | | | |
| | |  | | גדעון עפרת
|
| | | | |
| | |  | | רישרד קריניצקי // דוד וינפלד
|
| | | | |
|
| .jpg) | | אגי משעול
|
| | | | |
| | |  | | אפרת מישורי |
| | | | |
| | | .jpg) | | יאיר זקוביץ |
| | | | |
|
| .jpg) | | פרוזה בשורות קצרות
(לרכישה עבור לספרי 2014) |
| | | | |
| | |  | | שמואל כהן
|
| | | | |
| | |  | | אומברטו אקאבל
-אזל מהמלאי- |
| | | | |
|
| .jpg) | | גיא לוינסון
לרכישה הכנס לספרי אבן חושן 2014 |
| | | | |
| | |  | | גיא לוינסון
ספר ביכורים. עורכת: רחל חלפי |
| | | | |
| | | .jpg) | | איור וכתב: מיטבאל |
| | | | |
|
|  | | איור וכתב: מיטבאל
מארז: עידו אגסי |
| | | | |
| | |  | | מיטבאל איור וכתב
חפיסת קלפים בקופסה מיוחדת |
| | | | |
| | |
|  | | ח.נ. ביאליק // תום זיידמן פרויד
|
| | | | |
| | |  | | לאו צה // מאנגלית: ניסים אמון
|
| | | | |
| | |  | | עודד מבורך
|
| | | | |
|
|  | | עברית ואנגלית |
| | | | |
| | |  | | המהדרים: א.לידר , ת.זיסקינד |
| | | | |
| | | .jpg) | | דוד לויתן
|
| | | | |
|
|  | | דוד אדלר
|
| | | | |
| | |  | | איתי טוקטלי
|
| | | | |
| | |  | | נחום גוטמן ומשוררים עבריים |
| | | | |
|
|  | | אהרון ג'יואן
סיפוריו של אהרון ג'יואן, קצרצרים ברובם, מעין מיניאטורות מילוליות, מזמינים את הקורא לקחת חלק במסע חייו של אדם, לאו דווקא מלידה עד מוות, אלא לעיתים להפך, ממוות עד לידה מחדש, תוך תנועה מתמדת בין כמיהה לקשר ובין פחד מפניו, בין התפרקות הנפש ובין התלכדותה, בין תאוות חיים ובין מאיסה בהם. זהו תיאור מאבק שרידות פנימי של אדם השב ותוהה על טעם המאבק.
חלק מן הסיפורים כבר ראה אור במוסף לתרבות וספרות של עיתון ''הארץ''.
|
| | | | |
| | |  | | הספר מדבר על התמודדות של ילד עם עצמו ועם הסובבים אותו בשאלת "גודלו" ומה מתאים לו.
כל זאת בהתייחס למשאלותיו, למגבלותיו ולציפיות ממנו. הספר הוא פרי שיתוף פעולה שני בין אילנה לאור,
פסיכולוגית קלינית במקצועה, למאיירת הילה חבקין. |
| | | | |
| | |  | | ליאורה בן יצחק
|
| | | | |
|
| .jpg) | | יוסי יזרעאלי
|
| | | | |
| | |  | | רחל גיל
|
| | | | |
| | |  | | ספר ביכורים של דמות מעולם המשפט ! נילי ארד שימשה בתפקידים בכירים במשרד המשפטים וכיהנה כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה. |
| | | | |
|
|  | | גדעון שטרן
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
| | |  | | אלזה לסקר שילר / נתן זך
-אזל מהמלאי- |
| | | | |
| | |  | | אהרון שבתאי / משה גרשוני
88 ש"ח |
| | | | |
|
|  | | גלעד כהנא |
| | | | |
| | |  | | דרור בורשטיין
|
| | | | |
| | |  | | אהרון אמיר |
| | | | |
|
|  | | לאה זהבי
|
| | | | |
| | |  | | פנינה עמית |
| | | | |
| | |  | | גלי-דנה זינגר
|
| | | | |
|
|  | | ספרו ה-11 עוסק באלוהים ובספיחיו. נקודת הראות ביסודה הומוריסטית אירונית אך גם כואבת.
יליד 1955 פולין . עליה ארצה בגיל שנתיים. מגיל 12-18 חייתי בבלגיה ובגרמניה. דובר 10 שפות. עובד כפסיכולוג ומרבה להרצות על בין-תרבותיות .
ספרו הראשון (שירים שקטים ברשת ג' – יומן מילואים) עורר תגובות ב 1989 וזכה לעיבוד למחול על ידי להקת המחול הקיבוצית (רמי באר). המחול פתח את פסטיבל כרמיאל והוצג בחו"ל. במקביל עורר תגובות בכנסת וגרם להקמת ועדה במשרד החוץ. ספרו השישי עוסק בנשים ערביות ובסיפור אהבה בין גבר יהודי לאישה ערביה. זכה בפרס אקו"ם.
ב 2014 זכה בפרס ראש הממשלה. ב 2016 פרסם ספר תרגומי שירה מצרפתית באותה שנה ראה אור ספר שיריו באלבניה (התייחסות רבה מאוד בתקשורת שם) והשנה, בקרוב, בפולין.
|
| | | | |
| | | | |  | | לאה אילון
|
| | | | |
|
|  | | מיטבאל איור וכתב
|
| | | | |
| | |  | | כַּמָּה דַּק קַו הָאֵשׁ הַמַּפְרִיד
בֵּין הַגָּלוּת שֶׁל שִׁמְשׁוֹן
לְבֵין הַגָּלוּת שֶׁל פְּרוֹמֶתֶאוּס.
כַּמָּה דַּק קַו הַמַּיִם הַחוֹבֵק
אֶת הָרְצִיפִים שֶׁל סַן פְרַנְסִיסְקוֹ
וְאֶת הַטַּיֶּלֶת שֶׁל תֵּל אָבִיב.
כַּמָּה דַּק קַו הַמַּחְשָׁבָה
הַזּוֹרֵם מִן הַזִּכָּרוֹן אֶל הַשִּׁכְחָה.
ארז פודולי – מדען-חוקר באוניברסיטת סטנפורד ומשורר. חתן פרס "שירת המדע" על שם עֹפר לידר (2008) ומעורכי כתב העת 'משיב הרוח'. זהו ספר ביכוריו.
הספר נערך בידיו האמונות של גדעון טיקוצקי. |
| | | | |
| | |  | | יעקב רביד
|
| | | | |
|
|  | | נח אופיר |
| | | | |
| | | .jpg) | | טל ניצן |
| | | | |
| | |  | | נֶטַע רוּדִיךְ // הִלָּה חַבְקִין |
| | | | |
|
|  | | סמואל טיילור קולרידג' // לילך בורנשטיין
|
| | | | |
| | |  | | דנה אמיר וסמדר אליאסף, שחברו יחד ליצירת הספר "קריעה", יצרו באמצעות הדיאלוג ביניהן פרטיטורה משותפת ונפרדת של זיכרון ואֵבל. המפגש ביניהן התרחש לראשונה כשקטעים מתוך הספר "תהום שפה" של דנה אמיר צוטטו בתוך קטלוג התערוכה "המסת מונדריאן" של סמדר אליאסף. המפגש ההוא הוליד מחשבה על פרויקט משותף, אך הוא קרם עור וגידים רק שנים לאחר מכן. "קריעה" במובן הזה הוא דווקא ספר שלִבּוֹ מלאכת איחוי. איחוי שתי שפות של צער, איחוי שתי שפות של אהבה.
|
| | | | |
| | |  | | הרולד שימל
|
| | | | |
|
|  | | מרדכי נאור |
| | | | |
| | |  | | טטיאנה לוכסמבורג
|
| | | | |
| | |  | | אהוד פדרמן
|
| | | | |
|
|  | | יהודית דריגס
נורית זרחי כתבה עליה שהיא מעלה במילים בהירות ומדויקות, את רוחות בני משפחתה שאבדו בשכחה, או בזמן.
בשיחה עם הוריה, דרך סבתה לנכדה, מחפשת המשוררת את ביתה בכאב וגעגועים, ומוצאת תוך כדי כך את קולה השירי.
|
| | | | |
| | | .jpg) | | יהודית דריגס (לרכישה להיכנס לספרי 2014, או ללחוץ על העטיפה) |
| | | | |
| | |  | | לאה זהבי
כמי שעיסוקהּ בשירה עברית, אני באה במגע תדיר והדוק עם שירה עברית חדשה, אני מוצאת בלאה זהבי משוררת מורכבת מדויקת ומקורית ביותר. המפגש עם שיריה הוא תמיד מפגש מעורר ומרתק.
ד"ר אראלה בריפמן החוג לספרות עברית והשוואתית, אוניברסיטת חיפה
|
| | | | |
|
| .jpg) | | לאה זהבי (לרכישה היכנסו לספרֵי 2014 או לחצו על העטיפה) |
| | | | |
| | |  | | וילפרד אוון|בנג'מין בריטן // רִנה ליטוין
|
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה
- אזל מהמלאי - |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | |  | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
|
| .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | | .jpg) | | כתב עת לשירה |
| | | | |
| | |  | | עֻזי אגסי, פתח דבר: חוכמת ההמונים ו'שיר טוב'/ אדם זגייבסקי מוסיקה של הספירות הנמוכות יותר שיר בתרגום דוד וינפלד \ אמיר אור \ דונלד ג'אסטיס לדבר על איים שיר בתרגום רפי וייכרט\ גדעון טיקוצקי, משהו על תחילת דרכה של לאה גולדברג מאמר\ ריקרדו הֶלְד, את שומעת שיר בתרגום אלון אלטרס\ יקיר בן־משה \ שי דותן \ צביה ליטבסקי\ ענת חנה לַזְרַע \ עדי תשרי \ סבֶטלָנה שנבּרוּן / רונה ברנס \ נָוִית בראל / אורליה לאסאק \ מירלה אלבו \ טוביה ריבנר \ רפי וייכרט \ גלעד מאירי \ גלי־דנה זינגר \ אמוץ דפני\ נדיה עדינה רוז \ ז'ואאו פאולו בעיבוד מרדכי גלדמן \ מרדכי גלדמן \ לאה זהבי\ ג'ון דן בתרגום אסי דגני \ דיתי רונן \ אופיר נוריאל \ בַּכֹּל סֶרְלוּאִי \ אַרנאוּ פּוֹנְס בתרגום קטרינה גירונה ואמיר אור \ חיים וואשאדי \ ברוך בינה שלושה תרגומים לשיר "החייל" מאת רוּפֶּרט בְּרוּק / משוררים אמריקאים בתרגום יהונתן דיין קנת פרינג, ג'ק הירשמן, אדווין פורד פייפר, רוברט מקלמון / ריקי דסקל / גיל ברקת \ חגית גרוסמן / מרים קליין \ טל ניצן \ רוני סומק \ שירה כהן \ סברינה דה־ריטה \ רמי סערי / יוֹרְגוֹס כְרוֹנָס שיר בתרגום רמי סערי / מאיה ויינברג \ מיכאל אוגוסטין שיר בתרגום צביקה שטרנפלד / צביקה שטרנפלד \ דָרָה בארנט בתרגום גילי חיימוביץ' \ יובל גלעד \ יובל פז \ אילן בושם / שי מנדלוביץ / ריקי כהן / מאשה ברון / רחל חלפי / שחר־מריו מרדכי / שוש נ. אברבוך \ פיליפ רוזנאו .
|
| | | | |
|
|  | | משתתפים:
אדם זגייבסקי (דוד וינפלד) / מאיר ויזלטיר / צביה ליטבסקי / עדי וולפסון / תמי כץ לוריא / רפי וייכרט / שייקספיר סונט 144 (אסי דגני) / גיל ברקת / חיה משב / בינה ברזל / גלי־דנה זינגר / שגיא אלנקוה / גיא לוינסון / אילן בושם / פיליפ רוזנאו / שולמית חוה הלוי / גילי חיימוביץ' / ריקי כהן / אלעזר בניועץ / טוביה ריבנר / דנה מרקוביץ / ליליאן דבי גורי / שמעון בוזגלו / עודד מנדה־לוי / גיא פרל / רחל חלפי / גלעד מאירי / לאה זהבי / שוש אברבוך / וואשאדי / שי מנדלוביץ / רוני סומק / דיתי רונן / שחר־מריו מרדכי / יונתן ברג / שי דותן / צביקה שטרנפלד / אביחי קמחי / מאיה ויינברג / פנינה עמית / אופיר נוריאל / רות נצר / ענת בר ושדי / ישראל בר־כוכב / ערן צלגוב / ירון אביטוב / תנחום אבגר / טלי וייס /גיורא פישר / חגית גרוסמן / מרדכי גלדמן / נועה שקרג'י / סילביה פלאת' (נועה שקרג'י) / ויולה ויין / נילי דגן / יהודית דריגס . פתח דבר - עוזי אגסי
|
| | | | |
| | |  | | תמי כץ לוריא
|
| | | | |
| | |  | | איריס קובליו
-אזל מהמלאי- |
| | | | |
|
|  | | ישראל המאירי
|
| | | | |
| | |  | | לאה גולדברג
|
| | | | |
| | | .jpg) | | מיטבאל איור וכתב |
| | | | |
|
.jpg "אבן חושן")
