עגלת קניות |
||||
|
||||
.jpg "אבן חושן")
דו"ח קצר |
|||||||
| יונתן ברקאי | |||||||
"דו"ח קצר הוא הספר החמישים ושישה בסדרת ספרי השירה "פִּטְדָה, אבן מאבני החושן. נדפס אופסט בגופן "דרוגולין על נייר נטול עץ יונתן ברקאי מושיב אותנו בשורה הראשונה מול בימת תיאטרון חייו ולוקח אותנו למסע אוטוביוגרפי-קברטי מטלטל ונדיר בעצמתו, המתאר בדייקנות מכאיבה את עברו הטראומטי כילד שניצל בשואה. הילד הזה שהתחפש, החליף זהויות ושינה את שמו כדי לשרוד, מרשה לעצמו, פעם נוספת, להתחפש, להתאפר כדי להמשיך ולהינצל גם היום, ולספר לנו, בנשימה אחת, על הישרדות – כילד בשואה, כנער עולה חדש ולבסוף כמבוגר בחוויה התל-אביבית האינטנסיבית שבה הוא יוצא לחופשי בסדרת שירי ארוטיקה אורבניים. את יונתן ברקאי, דור ראשון לניצולי שואה, מפעיל קטר אחר. בספרו הראשון "דו"ח קצר" הוא מוכן להיזרק, לנפנף בידיים, לדרוס אם צריך, להתפשט, להתגלגל לדמות ברבור, נסיך, מלך, יונתן ברקוביץ, יאן שיבינסקי, יונתן ברקאי, להפוך לפזמון, ללהיט, לסרט באורך מלא. הכל כדי לא לבכות על מה שלא יחזור. מאיתנו הקוראים הוא תובע רק דבר אחד, שנגיד לו מי הוא, שניתן לו שם. יונתן ברקאי, ניצול שואה, שחקן, מורה ומשורר נולד ב-1937 בלידה, עיירה בליטא (סמוכה לוילנה). נולד כיונס ברקוביץ' ומאז התגלגל בשמות וזהויות שונים. ב-1941 עם פלישת הגרמנים נרצח אביו. ב-1942 בהיותו בן חמש ניצל ע"י אמו מהשחיטה הגדולה בגטו. הם שרדו את המלחמה בעזרת תעודות אריות שסופקו להם ע"י הכומר חסיד אומות העולם – ד"ר ויטולד שימצ'קביץ'. לפני שנתיים יד ושם תיעד את סיפורו. ב-1951 בהיותו בן 14 עלה עם אמו לארץ והתגורר איתה ועם אביו החורג בקרית אתא. סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדעי המדינה. שיחק בתיאטרון "האוהל" ובתיאטרון חיפה והשתתף בתסכיתים בקול ישראל. ב-1944 נסע לניו-יורק ללמוד משחק ובימוי אצל אוטה האגן והרברט ברגוף, אצלו למדו גם גילה אלמגור ויהורם גאון. בשובו ארצה החל בקריירה הפדגוגית שלו. לימד היסטוריה, אזרחות ותיאטרון בבתי ספר תיכוניים בקרית חיים ובקרית ביאליק (קריות ליד חיפה). בשנת השבתון שלו בלונדון (1982-1983) השתלם בבימוי ב-British Theatre Association (BTA). החל לכתוב שירה ב-1990 והשתתף בסדנאות שירה של אגי משעול וישראל בר-כוכב. בתיאטרון ובשירה מצא מפלט מסיוטי העבר. שיריו ותרגומיו מפולנית פורסמו באתרים NrgYnet ושחרזדה.
יונתן ברקאי הוא אמן תל אביבי ותיק, שחקן ומשורר. את שיריו הוא מבסס על הילדות שלא הייתה, בתקופת השואה. בואו לפגוש אותו. צילום: לבנת גלבוע, עריכה: מירי אהרון, כתבת: נועה אורון מסדר קבורה לכל נמלט
קַבַּרֶט
יוֹנאָס, יַעֲקֹב, Janek, יוֹנָתָן בֶּרְקוֹבִיץ', שִׁיבִּינְסְקִי, לַנְגְּסָם, קְלוֹץ, בַּרְקַאי מִרְשַׁם הַתּוֹשָׁבִים, סִפְרֵי טֶלֶפוֹנִים, אַרְכִיּוֹן, תְּעוּדוֹת לֵדָה, תְּעוּדוֹת פְּטִירָה, קָלֵידוֹסְקוֹפּ שֶׁהוֹפֵךְ לְקָרוּסֶלָה סַלְטוֹ מוֹרְטָלֶה, אֲתָרֵי הַנְצָחָה, מוּזֵיאוֹנִים, תְּעוּדוֹת עָפוֹת בָּרוּחַ, בְּמַדָּפִים, בִּשְׁלוּלִיּוֹת סְדוּרוֹת, מְסֻדָּרוֹת נִשְׂרָפוֹת, לֵיל הַבְּדֹלַח הִיסְטוֹרְיָה וִיָּה דוֹלוֹרוֹסָה קָטָלוֹגִים רְשִׁימוֹת נֶעְדָּרִים חִפּוּשִׂים, הִמָּלְטוּת הַסְוָאָה, הִתְחַפְּשֻׂיּוֹת מַסֵּכוֹת, הַצָּלָה וְעוֹד הַצָּלָה Janek, אַל תְּדַבֵּר! רעד נִישְׁט אִידִישׁ! Zatkaj mordecholera!* שַׁגְרִירֻיּוֹת, דַּרְכּוֹנִים, זִיּוּפִים, מְחִיקוֹת, שִׁבּוּשִׁים, תִּקּוּנִים, קַרְנָבָל תֵּיאַטְרוֹן הַצָּגוֹת קַבַּרֶט.
בָּתִים, בָּתִיםאֲנִי לֹא יָכוֹל לִזְכֹּר סַכִּין גִּלּוּחַ חֲלוּדָה כִּכָּר בְּפַרְבָּרֵי הָעִיר גְּוִיּוֹת טְרִיּוֹת אֲשֶׁר דָּמָן טֶרֶם נִקְרַשׁ וְאֵם מֻכַּת טֵרוּף תִּגְרֹר בְּטֶלֶף מְכֻוָּץ תִּינוֹק כָּחֹל וּמְבֹעָת וְהַזְּקִיפִים הַמַּבִּיטִים בְּעֵין זְכוּכִית עַל צֹאן אֱנוֹשׁ הַמִּתְגַּלְגְּלִים לְתוֹךְ בּוֹרוֹת. בָּתִים, בָּתִים שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִתְּכוּלָתָם צוֹפִים בְּחַלּוֹנוֹת עִוְרִים בַּמִּתְרַחֵשׁ. שְׂמִיכַת הַפּוּךְ יוֹרֶקֶת בְּיֵאוּשׁ מִתּוֹךְ רַחְמָהּ הַמְרֻסָּק נוֹצוֹת. בְּמִפְתָּנוֹ שֶׁל בַּיִת זָר גְּוִּיָּה אִלֶּמֶת תַּעֲרֹךְ מִסְדַּר קְבוּרָה לְכָל נִמְלָט. בְּתוֹךְ מַרְתֵּף אָפֵל וצַר שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לוֹ לְמִסְתּוֹר קִירוֹת יַזִּיעוּ מֵאֵימָה. נְבִיחוֹת כְּלָבִים שׁוֹטִים וִירִיּוֹת בִּצְלִיל עָמוּם שִׁבְרֵי דְּמָמָה יְפוֹרְרוּ בְּתוֹךְ עֲצֶרֶת זִכָּרוֹן שֶׁרַק הֵחֵלָה. דּוּ"חַ קָצָרבְּאָבִיב 1942 אִמִּי הָפְכָה לְחֻלְדָּה רְדוּפָה. בְּאָבִיב 1943 Natek הִתְפּוֹגֵג מִתּוֹךְ אֲרֻבַּת הַכִּבְשָׁן. בְּאָבִיב 2003 הַסַּרְטָן הִתְבַּיֵּת בְּתוֹךְ גּוּפָהּ שֶׁל אוֹרְלִי. הִתְחַלְתִּי בְּדִיאֶטָה. * * אֲנִי יוֹשֵׁב בְּתֵיאַטְרוֹן בְּקֻפָּה רֵיקָה וּמוֹכֵר כַּרְטִיסִים רַק לְעַצְמִי ברקאי, ניצול שואה, שחקן, מורה ומשורר נולד ב-1937 בלידה, עיירה בליטא (סמוכה לוילנה). נולד כיונס ברקוביץ' ומאז התגלגל בשמות וזהויות שונים. ב-1941, עם פלישת הגרמנים, נרצח אביו. ב-1942 בהיותו בן חמש ניצל ע"י אמו מהשחיטה הגדולה בגטו. הם שרדו את המלחמה בעזרת תעודות אריות שסופקו להם ע"י הכומר חסיד אומות העולם – ד"ר ויטולד שימצ'קביץ'. ב-1951 בהיותו בן 14 עלה עם אמו לארץ. סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדעי המדינה. שיחק בתיאטרון "האוהל" ובתיאטרון חיפה. השירים לקוחים מספרו הראשון "דו"ח קצר" (הוצאת אבן חושן) לקריאת שירים מתוך הספר באתר Ynet לחץ כאן |
|||||||
|
|||||||
|
|||||||
.jpg)
