אנה פרנק ואני

 
הולדתו ולידתו של השיר

בשנת 1970 ביקרנו בבית אנה פרנק באמסטרדם אשתי, בתי, בני ואני. ובתי אז כבת ארבע-עשרה שנה. בכניסה לבית בלטה לעיני עובדה, שנעלמה ממני עד אז, והיא שאנה פרנק נולדה בשנת 1929 – כמוני. הרהור עבר בי שאילולא קרה מה שקרה במקום ובזמן שקרה, יכלה היא לטייל עם ילדיה שלה בעולם ואני יכולתי להיות במקומה. ההזדהות גברה כאשר בתי ניצבה מול תמונתה של אנה וכשהפנתה את מבטה העצוב אלי ראיתי דמיון מפתיע בין השתיים, שתי נערות בראשית פריחתן.

ההתרגשות שאחזה בי אותו יום אותה שעה נרגעה ונבלעה בחוויות הטיול המשפחתי, שהמשיך לארצות השכנות. רק כעבור שבע שנים, בהיזכרי בה באקראי, נכתב השיר. בלילה סוער, אחר חצות, בכורסה, באמצע כתיבתו של רומן, פרץ ועלה להפתעתי הגמורה. מסתבר שהחוויה חילחלה ונשתקעה בנפשי, מחפשת מוצא לעת מצוא.

ברגיל אני כותב ומוחק ומתקן ולעיתים מוציא מתחת ידי נוסחאות אחדות, נותן הכל במגירה ושב אל החומר לאחר שבועות או חודשים לבחון ולבחור, לפרסם נוסח נבחר ולהשמיד את האחרים. וכך עשיתי גם הפעם. אולם, כששלפתי את שלוש הנוסחאות מן המגירה להכריע ביניהן, לא יכולתי זאת הפעם לוותר על אף אחת מהן. התלבטתי רבות והחלטתי לפרסם את כל השלוש; תרצו – כשלושה חלקים של שיר אחד, תרצו, כואריאציות על אותו נושא. רשאי כל קורא לבחור לעצמו נוסח אחד ולוותר על האחרים. לבי לא נתן לי לעשות זאת. אולי הסופר שבי גבר על המשורר, שהיה מסתפק למשל בנוסח אל"ף.

השיר התפרסם לראשונה במוסף הספרותי של העיתון "דבר" ב-2.1.1981. הוא פותח את קובץ השירים השני שלי "עלי הגיון בכינור", שיצא לאור בספריית פועלים בשנת 1984. להפתעתי פנו אלי עורכים ומתרגמים ומשוררים מארצות רבות ושונות וביקשו לתרגמו. תחילה נרתעתי מחשש פן יאבד השיר בתרגום את העיקר שבו. חביבה היתה עלי אימרתו של המשורר רוברט פרוסט "פיוט – הוא מה שנושר מן השיר בתרגומו". עזרו לי להשלים ולהחליט בחיוב כמה מתרגמים, שלא שאלו והואילו לשלוח אלי מלאכה מוגמרת ומודפסת. מהם תרגמו מתרגום אנגלי או צרפתי, שנפל לידיהם ושבה את ליבם. קראתי וראיתי שאמנם הרבה הלך לאיבוד במהלך התירגום, אך העיקר נשאר. על מה שנאמר בשיר ניתן לשמור; האיך תלוי בכשרונו של המתרגם כמשורר.

התרגומים באו בזה אחר זה, מארצות קרובות ורחוקות, מלשונות ותרבויות שונות. כמה מן התרגומים זיכו אותי בדברי ברכה ובהשמעת השיר על קלטת בשפתם. כך למשל, המשורר ר' סריקנטאן, שתירגם את השיר מאנגלית לשפת מלילאם, בה מדברים כחמישים מיליון איש בחבל קרלה אשר בהודו. המתרגם לסינית היה היחיד שביקש ממני את הערך "אנה פרנק" מן האנציקופלופדיה יודאיקה, בהנחה שקוראיו לא שמעו את שמה. כל האחרים שמעו גם שמעו, ומכאן התעניינותם.

תודתי הרבה לכל המתרגמים, למלחין חיים צור שהלחין את השיר, לצייר חיים מאור שאייר את השיר בקובץ הנ"ל, לעוזי אגסי, מנהל אבן חשן, ובראש ובראשונה למאייר הספר הזה – ידידי ורעי האמן יעקב אגם.

אמנון שמוש 
קיבוץ מעין ברוך, 2006