ספר הדברים

תום זידמן-פרויד (1892-1930) נולדה בוינה בשם מרתה גרטרוד פרויד לאמהּ , מריה פרויד, אחת מחמש אחיותיו של זיגמונד פרויד ולאביה, מוריץ פרויד. בגיל צעיר אימצה לעצמה את הכינוי תֹום (Tom). בשנת 1901, בהיותה בת תשע, עברו הוריה לברלין. בשנת 1911 החלה ללמוד בבית-הספר לאמנויות ובשנת 1913 הציגה תערוכה ראשונה של צעצועים והצעות לספרי-ילדים. בשנת 1914 ראה אור בברלין ספרהּ הגרמני "ספר שירים לתינוקות" (-Das Baby Liederbuch, הוצאת Reuss & Pollack). באותה תקופה אף ערכה עם אחותה הגדולה, לילי, ערבי-בידור לילדים, בהם שילבו השתיים קריאה של סיפורי-עמים ושירים לילדים, עם הקרנות של שקופיות אשר ציירה תום.

בשנת 1917 עברה להתגורר במינכן, שם למדה באקדמיה לאמנות ושם פרסמה בשנת 1918 את ספרה "ספר התמונות החדש" (Das neue Bilderbuch, הוצאת G. W. Dietrich). הספר התקבל בהתלהבות על-ידי המבקרים ונחשב לספר היפה ביותר שנדפס בגרמניה באותה שנה. במינכן באה תום במגע עם רבים מאנשי התרבות היהודית הגבוהה ששהו בה באותה עת, ביניהם גרשם שלום, זלמן שוקן, ש"י עגנון וחיים נחמן ביאליק, ואף נוצרו ביניהם יחסי-עבודה ושיתופי-פעולה. בשנת 1921 פגשה תום את בעלה לעתיד, יעקב זידמן, והם נישאו בברלין. באותה שנה הגיע חיים נחמן ביאליק מאודסה לברלין, פגש בבני הזוג, התרשם מהם עמוקות וחתם איתם על חוזה להקמת שלוחה של הוצאת "מוריה" בשם "אופיר", אשר תוציא לאור סדרת ספרים המיועדת לפעוטות, בה יהיו "הציורים עיקר והספרות טפל", כלשונו של

ביאליק. רק שני ספרים הספיקו לראות אור לפני שהתפרקה השותפות בין בני הזוג לביאליק, "ספר הדברים", המכיל שישה-עשר שירי ילדים מקוריים של ביאליק ו"עשר שיחות לילדים", המכיל עשר אגדות מאת אנדרסן, גרים ואחרים.

כפי הנראה, היה זה זלמן שוקן שהסב את תשומת ליבה לטכניקת הדפוס ששימשה את מאייר ספרי הילדים אדמונד פון-פרייהולד (1878-1944) - סטנסיל צבוע ביד, הנקרא בצרפתית "פושואר". לאחר שהמירה את ההדפסה הליטוגרפית המקובלת בהדפסת פושואר, בה שימשו צבעי-מים שקופים ובהירים, השתנה מערך הצבעים שלה, ואיורי ספריה העבריים, שנדפסו בטכניקה מיוחדת זו, זכו לנראּות מאירה במיוחד והם זוהרים בשקיפות רעננה, כאילו נצבעו ביד בצבעי-מים.

כל שאר פרסומיה של תום מאותה שנה והלאה, היו בשפה הגרמנית: ספרה "בית הנפלאות" התקבל בהתלהבות; הספר היה עתיר משחקים: הילד יכול היה לפתוח בו חלון, להזיז דמויות וגם לפתור חידות. אמנם משחקי-הזזה היו כבר מוכרים מספרים מראשית המאה ה-20, אך החידוש כאן היה במשחקי חשיבה, מחקר ופתרון חידות. מבחינה פדגוגית, היה זה מפנה של ממש בספרות העולמית. גם ספרה "סירת הקסמים" היה מעולה לא רק מהבחינה האמנותית (הוא אף הופיע ברשימת חמישים הספרים היפים ביותר שראו אור מעולם בגרמניה), אלא פורץ דרך מבחינה פדגוגית: כמעט כל עמוד בספר הציב בפני הילד אתגר מעניין. בשנת 1929 התאבד יעקב זידמן. בעקבות התאבדותו נכנסה תום לדכאון עמוק וחדלה מלאכול; כעבור ארבעה חודשים נפטרה.

בסגנון הסכמתי והנקי שפיתחה, בישרה תום זידמן-פרויד את הסגנון המודרניסטי המכונה "אר-דקו" או "האובייקטיביות החדשה" (Neue Sachlichkeit), שכבש את אירופה בשנות ה-20. יתר על כן, הצליחה תום לשלב את סגנונה זה בתיאור דמות האדם בקוי-מתאר פשוטים המאזכרים ציורי ילדים. איוריה התאפיינו בצורות גיאומטריות פשוטות, פיוט ורצינות עם צבעוניות מעודנת, שהצטרפו יחד לסגנון מודרני וחדשני, ועם זאת, נוגע ללב בליריות וברגישות שבו. חשיבותה כפדגוגית אינטואיטיבית, שידעה להעשיר את עולם הדימויים של הילד ולהפעילו בדרכים יצירתיות, אינה נופלת מחשיבותה כאמנית פלסטית. אמנם כשרון פדגוגי נדיר זה לא בא לידי ביטוי בספריה העבריים, אך בספריה הגרמניים הוא בא לידי ביטוי ביתר שאת.

מתוך: אילה גורדון, איורים עבריים - הספר העברי המאויר לילדים - העידן הבינלאומי 1900-1925. הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב, [תשס"ה], עמ' 127-141.

תום (מרתה גרטרוד) פרויד נולדה בוינה. אביה היה סוחר ואמה היתה אחותו הצעירה של זיגמונד פרויד.

היא למדה ציור במינכן שם התיידדה עם גרשום שלום וש"י עגנון. גרשום שלום כתב עליה בזיכרונותיו "תום היתה מאיירת כמעט גאונית, ואולי גאונית ממש, של ספרי ילדים, ובחלקם גם המחברת עצמה".
אחרי נישואיה ליעקב זיידמן השתקעו בני הזוג בברלין ויסדו הוצאת ספרים בשם "פֶּרְגֶרִין" ("נווד") שהוציאה בעיקר ספרי ילדים צבעוניים לגיל הרך בגרמנית שכתבה ואיירה תום זיידמן פרויד עצמה.

זיידמן פרויד היא היתה ידועה ב'מוזרויותיה' ובכישרון האומנותי שלה. ובפרט בהחלטתה לאמץ שם גברי (עוד בהיותה בת עשרה) וללבוש בגדי גברים.

זיידמן פרויד התאפיינה כחברה בתנועת הארט נובו הגרמנית. יצירות האמנות שלה הציגו לעיתים קרובות אנשים וחפצים המוצגים בפשטות ובמדויק בדיו. קווי המתאר שלהם מולאו בקפידה בצבעי מים בטכניקה הכוללת שבלונות ושכבות.

ב24.7.1922 חתמו בני הזוג ביחד עם ביאליק על זיכרון דברים לייסוד הוצאת "אופיר", הוצאת ספרים חדשה לגיל הרך שהייתה חלוצה וחדשנית בכיוונה האמנותי. ביאליק כתב את הטקסטים בעברית ותום זיידמן פרויד איירה.

ביאליק מסר לבני הזוג את כתבי היד של שני הספרים הראשונים שההוצאה הוציאה לאור – קובץ שירים לפעוטות וקובץ מעשיות עם.
הספר הראשון שיצא על ידי הוצאת "אופיר" היה "ספר הדברים". קובץ שירי הילדים הראשון של ביאליק. נכללו בו טז שירים קצרצרים, רובם ככולם על בעלי חיים וכלי תחבורה. מול כל שיר מופיע איור בהתאם לנושאו. הציורים פשוטים ומדויקים. קווי המתאר פשוטים וצוירו בדיו ופנים האיורים נצבע בצבעי מים. כתב שכתבה זיידמן פרויד להוצאת 'מאוריציוס' מתאריך 22.5.1922 ובו היא מאשרת כי קיבלה את הזכות להוציא את המהדורה העברית של 'ספר הדברים' מעלה את הרושם שביאליק כתב את השירים או לפחות את חלקם על פי הציורים שלה.

באותה שנה הופיע 'ספר הדברים' גם במהדורה גרמנית ורוסית (עם טקסט שונה) בהוצאת "פֶּרְגֶרִין".
כמעט באותה העת בה יצא לאור 'ספר הדברים' יצא ספרם המשותף הבא של זיידמן פרויד וביאליק – קובץ אגדות מתורגמות ומעובדות בשם 'עשר שיחות לילדים'. הקובץ יצא באותה השנה גם במהדורה גרמנית. כל אגדה נדפסה על עמוד אחד ומולה תמונה צבעונית גדולה.
על פי התכנית שפורטה בחוברת הפרסום הצבעונית על ההוצאה, מגמותיה ותוכניותיה היה אמור לצאת קובץ שירי עם. כתב היד כבר נשלח לדפוס וזיידמן כבר הכינה את האיורים אך הספר לא הופיע והאיורים המקוריים נשארו ברשות המשפחה.

הספר הבא שיצא בהוצאת 'אופיר' הוא "מסע הדג". שיר סיפור דמיוני שתום זיידמן פרויד חיברה, איירה והדפיסה. נחשב ליצירתה המושלמת והידועה ביותר. תרגומו של ביאליק הופיע בשנת 1924 כאשר היה בדרכו לארץ ישראל. מערכת היחסים בין תום זיידמן פרויד ובעלה לבין ביאליק עלתה על שרטון והוצאת 'אופיר' נסגרה.

בשנת 1930 שמה קץ לחייה לאחר היסטוריה ארוכה של חוסר יציבות נפשית והתמוטטות גדולה בעקבות המשבר הכלכלי הגדול בגרמניה וכישלון יוזמה עסקית של בעלה אשר התאבד בשנת 1929. הם קבורים זה לצד זו בבית הקברות היהודי בברלין.
עקב יהדותה של זיידמן פרויד, עותקים רבים של ספריה "נעלמו" במהלך משטרו של היטלר.

לתום זיידמן פרויד הייתה ילדה אחת – אביבה (אנג'לה) הררי 1922-2011.

מקורות: אופק, אוריאל. ספרות הילדים העברית 1900-1948. הוצאת דביר עמודים 255-260